2023
מרץ: שוב קונה ביינדרים במידה שלי יד שניה ממישהו, ושוב לא לובשת אותם כי זה עושה ממני פיתה
אוגוסט: אני וחבר נפגשים למטרות מחקר טריאנגולציה.
יש את החולצה ההיא [1], שעושה אשליה אופטית של חזה גדול למי שאין לה. אנחנו נפגשים כדי לראות אם נצליח לעשות את ההפך ולצייר נקודות על חולצה כדי ליצור אשליה שאני שטוחה. מקרן, מצלמה, תוכנת עריכה גרפית, חולצה וטוש שחור מעורבים בעניין. אנחנו לא מצליחים, אבל זה ממש מעניין וכיף להיות גיקים על זה.
אוקטובר:
אני עושה פלדנקרייז מהיוטיוב [2] ומתעצבנת. טווח התנועה שלי מוגבל על ידי זה
שהידיים שלי מתנגשות בחזה. הכתפיים שלי מכופפות קדימה ומסובבות פנימה, ואם
אני ממשיכה עם הפלדנקרייז, נהיית מודעת לזה לזה ומיישרת אותן, אז זה זוקף
את החזה שלי ואני לא באמת מסוגלת ללכת ככה. מפסיקה עם הפלדנרייז.
אוקטובר: אני עושה שיעורי ציור מאתר מגניב באינטרנט [3] ומתעצבנת: הם רוצים שהתנועה תבוא
מהכתף ואני נאלצת לשים את דף הנייר בצד, כי באמצע הידיים מתנגשות בחזה. מפסיקה עם תנועות הציור מהכתף.
אוקטובר: נושמת עמוק. אולי די? מגיע לי לזוז בחיים שלי.
נובמבר: משתתפת בסדרת פגישות במרכז הטרנסי [4] בנושא ניתוחי השטחת חזה
2024
ינואר: רופאת משפחה. (הפניות).
פברואר: אורתופד, רופא עור. (אני גלויה איתם בעניין המטרה שלי. הם בודקים מה שצריך וכותבים מה שצריך).
מרץ: פלסטיקאי. ג' החמוד מלווה אותי. (הפסטיקאי בלתי נסבל, אבל ביציאה ממנו נוספת לי אבחנה בתיק הרפואי: "היפרטרופיה של החזה". כמעט מילולית: ציצים גדולים).
אפריל: ועדה רפואית. ג' החמוד מלווה אותי. (אני מקבלת אישור רפואי להקטנת שדיים).
מאי (מחרתיים): פגישה עם מנתח. האהוב השני ילווה אותי. אמא הציעה גם.
—————————————————————————————————-
אני מתביישת להגיד עדיין בפומבי שאני בשלבים פרקטיים של הקטנת/השטחת חזה.
מסתכלת על הבטן שלי וחושבת: בלי החזה הענקי הזה אני אהיה כדור עגלגל ושמח, כמו אחד החברים הטרנסים שלי.
רוצה להיות כדור עגלגל ושמח שיכול לצייר מהכתף וליישר את הגב.
ומשהו בי אומר: אם אצליח להגיע למצב שחוקי בשבילי ללכת בחוף הים בלי חולצה, זה יהיה הישג טרנסי פי עשרת אלפים!
ומשהו אחר אומר: כן, אבל זה יסבך אותי בצורות אחרות.
—————————————————————————————————-
אני מפתחת סוג של edginess שאני לא אוהבת להרגיש בחיים שלי. מתח של משהו שלא בדיוק מתיישב.
ובינתיים הראש שלי מציג לי אוסף סצינות חלום טורדות נפש.
באחת מהן חוזרים כולם לקרוא לי בשם הקודם שלי. אני מתעוררת ומעווה פנים: למה אני חולמת את זה?
בלילה בין אתמול והיום אני חולמת שאני מחליטה החלטה שקולה ושוות נפש להתאבד. כמו למעלה, כולם זורמים איתי ומלווים אותי. עוזרים לי לבחור ולהשיג רעל, מגיעים לשיחות הפרידה שקבעתי איתם. מקסימום מביעים קצת תרעומת על זה שלא סיפרתי להם מוקדם יותר, שיהיה להם יותר זמן איתי (MJ, אני מסתכלת עליך). המועד הקבוע הולך ומתקרב, ובחלום אני יודעת שאני לא רוצה למות בעוד כמה ימים, אבל רק כשאני מתעוררת אני עושה לעצמי סימן שאלה.
מה לכל הרוחות? בייב, תרגיעי. הקטנת חזה מאסיבית זה *לא* כמו למות.
אבל יש משהו בי שחושב את זה, נכון?
—————————————————————————————————-
[1] https://thingsidesire.com/big-b0ob-optical-illusion-t-shirt/ החולצה הזאת היא הנמסיס שלי!
[2] https://www.youtube.com/@feldenkrais2404 ממש מועיל ומחדד, ומומלץ
[3] https://drawabox.com גם כן מהמתוקים והברורים שבאתרים
[4] https://www.transcenter.org.il/event-details/bye-binder-2023-11-30-19-00
בינתי
ים הראש שלי מגיש לי סדרת סצינות חלום איומות.