היה לי מקום ותפקיד בעולם"
[מתוך השיר "הצפה" של אודי רז, בביצוע הקולות הצפים]
הקיץ הגיע. יש לי דלקת אזניים כמו שהיתה לי לפני כמה קיצים וכל הקיץ שלי התחרבן בגללה.
יכול להיות שזה בגלל שאני ישנה על הזרוע של עצמי ויכול להיות מים באזניים ויכול להיות אלף דברים אחרים.
התור לרופאה רק בעוד כמה ימים ולא בא לי להתפרץ למשרד עם "אני צריכה טיפול דחוף" אם אפשר לוותר על הסצינה, כך שבינתיים אני משתמשת במשחה שקיבלתי אז, לוקחת סינופד לפי הצעתו של ג'ינג' האב, ומקווה לטוב.
(אני מופתעת איך עבר עלי המעבר הזה, מלקרוא לו מ' הגיק ללקרוא לו ג'ינג' האב. גם בפוסט הקודם זה היה, והרגשתי פגיעה בקשר לזה, והחלפתי חזרה. מרגיש לי שמסתתר מאחורי זה משהו שאני עוד לא מבינה עד הסוף. אבל בין היתר זה בגלל שבאחת הפגישות האחרונות קראתי בקול לג'ינג' הגדולה: ג'ינג'! והוא הטריל וענה "מה?" ואני התעצבנתי בצחוק "לא אתה", אבל בלב זה שימח אותי. ואולי זה זה. טוב. נראה כמה זמן זה יישאר). לא פגשתי אף אחד מבני משפחת ג'ינג' מאז שההורים חזרו מהאירוויזיון, אבל זה יקרה מחר. וטוב שכך שכן אני כבר מאד מתגעגעת.
אני מתגעגעת לצנצ של מזמן, שהיתה כותבת פוסטים שלמים ובכל פעם שהיו מופיעים סוגריים היא היתה מזיזה את כל הקטע למטה לגלות, ושמה למעלה רק הפניה, הערת שוליים. זו היתה צנצ עם חוט מחשבה! טוב, עם מראית עין של חוט מחשבה 🙂
הצנצ של עכשיו היא דומה לצנצ של תמיד: מסתובבות לה תכניות בראש והיא מנסה לפשר ביניהן.
צעדה של לסביות וביסיות? לא בת"א בצהריים! לא אלך. במקום זה מסיבת בגדים של שמנות בהוד השרון. אני אוהבת את איך שהמארחת מתלבשת, מקווה שהיא תעביר קצת בגדים. אני הולכת עם החבר.ה שאת הארון שלה ארזנו, ויש לי קצת עודפים משלי להעביר גם, ואני מקווה לחזור עם כמה דברים יפים ונוחים. אמן גופיות של קיץ!
הצנצ של עכשיו היא קצת שונה מהצנצ של תמיד, היא יותר מודעת לזה שהיא רוצה להלך בין טיפות שרק היא רואה- הגופיות האלה צריכות להיות מתאימות בדיוק ככה שלא ארגיש יותר מדי מודעת לקיומו ונוכחותו של החזה שלי, ורצוי שייראו טוב גם עם גוזיה כי זה רוב מה שאני לובשת על החזה בימים אלה. מה זה "יראו טוב"? אנחה. כשאהיה סגורה על זה לגמרי אספר לכם, אבל כנראה "יטושטשו" זו המילה הנכונה.
הצנצ של עכשיו מסתובבת עם לב כבד. לב של מישהי שעשתה שיחה עם אהובה הטרנס על איך הוא הבין על עצמו שהוא טרנס, ומזדהה מאד עם החוויה שהוא תאר: לראות מישהו מאד יפה בעיני שעשה מעבר מגדרי, ולקנא. למה לו מותר ולי לא?
לפעמים אני מסתכלת על האהוב שלי ומתעצבנת, רותחת מכעס: bitch stole my look. חוץ ממנו יש מישהו נוסף, כהה ומלא זיפים, שאני מסתכלת עליו בפייסבוק וחושבת שהוא לוהט. הוא לא נולד בת, אבל יש לו מבנה פנים דומה לשלי, והוא לא נראה עד הסוף גברי, הוא נראה גיי 🙂 אני כותבת את זה כאן כדי שיהיה, אבל אני עוד לא מוכנה לסיים את המהלך הזה ביני לבין עצמי. קבעתי לדבר עם מישהי שהכרתי לפני תהליך שלו, לראות מה שלומו ולשאול שאלות.
ודווקא לאחרונה השתתפתי במין מפגש תכנות של נשים להט"ב, והתלבשתי יפה, לטעמי שלי מאד וגם בצורה שמכבדת את המראה שלי, ויש משם תמונות ואני יפה בהן ושמחה בהן. גם בלי להיות מישהו שהוא לא אני. וגם יש שם תמונה שבה אני משתטה עם חברה.
אני לא רואה מספיק את האנשים בחיי שהם לא פרטנרים. ניסיתי לקבוע עם החברה הזאת ואפילו התייצבנו על תאריך ושעה, אבל בסוף קיבלתי הזמנה לבוא לשעור נסיון של פלדנקרייז ואני אעשה את זה במקום. למה זה הגיוני? בגלל שבאופן ספציפי אני צריכה מאד כלים להקשבה גופנית בתקופה הזאת. שהיא, תסלחו לי על הצרפתית, מחורבנת. אני פחות אוהבת את הגוף שלי בשבועות האחרונים משאהבתי כבר שנים. גם בגלל שהתעוררתי שוב ללשפוט את זה שהוא שמן. גם בגלל הסלידה המתפתחת לחזה של עצמי. איבר סימפטי בסך הכל. למה אני מרגישה צורך שהוא לא יהיה מורכב עלי? בתוך זה חסרים לי הרבה אינפוטים שיאמרו: משוחרר לי וחופשי בתוך הגוף הזה. גמיש ויודע מה הוא עושה גם בתוך מה שהוא ברגע זה ממש. טוב בגוף הזה. ופלדנקרייז עשוי לעזור לי בזה. אנשים נשבעים בזה. "אני רק רוצה לוודא שאנחנו על אותו עמוד. השינוי תכנית הזה הוא בסדר דווקא בגלל שאין פה שום שאלה לגבי המקום שלנו אחת בחיים של השניה, כן?" וידאתי עם החברה. "לגמרי. טני גם מאד שמחה שאת הולכת להתנסות בפלדנקרייז ומתרגשת שאולי תמצאי בזה הרבה ערך בשבילך", היא ענתה.
חברים בחיי שהם לא פרטנרים הם חשובים. וקשה לי לקבוע איתם בלי להזיז או להזיז דברים שכבר קבעתי בשביל השינויים בתכנית שהם יוצרים, לפעמים דווקא בתוך בטחון בכמה שהם יהיו שם.
אבל הם לא תמיד יהיו שם. וגם אני לא תמיד אהיה. כרגע ראיתי הודעה בפייסבוק שלי ובה כתוב שמישהי אשר ביתה וחיבתה היו מפלט בשבילי בסגרי הקורונה היא הרה. תהיה הורה. באמצע הדרך של הריון. ובינינו: תארתי לעצמי (כי היתה לה תוכנית כזאת אפילו בלי בת זוג) ושאלתי את עצמי (במסגרת המחשבות שיש לי על ההריון של אחותי, הכל בסדר טפו טפו טפו), אבל לא ידעתי. וגם לא ראיתי אותה כמעט בכלל מאז החתונה שלה, וגם לא דיברתי איתה על זה. כי אנחנו לא קרובות. וזה מבלבל מאד. מתי את אומרת "אני לא תמיד אהיה אז לא אשקיע בזה עכשיו" ומתי את אומרת "זה לא בהכרח תמיד יהיה, אבל עכשיו זה יש שטוב לי, ואני רוצה שהוא יימשך, אז אשקיע בזה עכשיו"?
ג' המתוק שוב חולה. אני לא בטוחה שהוא היה טורח לספר לי על זה לולא שוב היינו אמורים להפגש ולא נפגשנו. אבל אני כן מרגישה שאנחנו בכל זאת דואגים אחד לשניה מרחוק. היום סיפרתי לחברה רחוקה על משהו שמפריע לו לפעול באיזהשהוא הקשר אקטיביסטי שגם היא אקטיביסטית בו, שאלתי אם יש לה עצה. מה שהיא הציעה- שנינו לא חשבנו עליו, ואולי הוא ישחרר משהו בשבילו 🙂 אז הידד שזה קרה. בגלל שיש לזה הקשר קהילתי מאד ספציפי, הוא לא שאל אותי: למה את מדברת עם אנשים על הצרות שלי.
אבל אני כן. מדברת עם אנשים על הצרות של אנשים אחרים. איך אנשים אמורים לזוז אחד ליד השני אם אין להם את המידע? שוב אני אומרת: רכילות היא דרך להגיד: "הנה בנאדם שאכפת לי ממנו. אני מספרת לך את זה בהנחה שאכפת לך ממני. והפעלת אמפתיה ביחד בהקשרים של מי שחשוב לנו קושר אותנו לקהילה- בוא תהיה קהילה איתי".
טוב. אני עייפה ממש ואיבדתי את חוט המחשבה בקשר למה שרציתי לספר שהשיר בכותרת היה קשור אליו 🙂 לילה טוב!
מרצדת 
