אני לא אגלה לכם איזה שיר נדבק לי לראש

כדי שהוא לא יידבק גם אליכם 🙂

כדי לכפר על זה, דעו שהלכתי בשבוע שעבר לשעור נסיון בהרכב הקולי של השכונה (הם נמנעים באופן משונה מהמילה ״מקהלה״) ושרנו את ״עד העונג הבא״. היה ממש כיף. אני צריכה למצוא לי הרכב כזה אבל לא בימי שלישי 😉

---

בכיפור הייתי עם הקוויריה ביפו.
בהתחלה ממש רציתי לבלות עם הזהוב, אבל אז הוא עשה קולות של רוצה לנסוע לשחק משחקי קופסה בקיבוץ עם האחים שלו, ואני אמרתי: ממילא זה חודש עם המון סופי שבוע מחוברים, אז נעשה לנו זמן אחר שהוא כמו-שבת, לא חייבים את יום כיפור, והתחלתי לגשש מול חברות במרחק הליכה ואז פחות במרחק הליכה מה הצפי לחג הקרוב.
יצא שביפו יש בית פתוח, והייתי שם וראיתי המון המון סרטים עד שבסוף הראש שלי התמלא מדי ויצאתי לקרוא בחוץ. הטוב בנוסף היה שהיה לי עם מי להתחבק שם בלילה.
ביום שלפני החג הסתבר שהזהוב בסוף לא נוסע לקיבוץ וזה היה קצת מבאס, אבל הבנתי שאני קצת מתעדפת את החברות ארוכות-השנים שלי על פני הזהוב, שבניגוד למה שחשבתי בעבר, בסופו של דבר לא ברור מה יהיה עם היותו בחיי בשנים הקרובות. הימים חולפים שנה עוברת אבל הקוויריה לעולם נשארת.
קיטרתי לנ' שהייתי שמחה אם הוא היה מזמין אותי ואומר שרוצה שאבוא אפילו שזה לא ראלי, והיא צחקה ואמרה שהוא לא היה עושה את זה כדי לא לפגוע לי בתכניות. ואחרי כמה זמן אמרה שדיברה איתו והוא טען שהוא כן הציע לי לשנות תכניות. מה שנקרא אני לא זוכרת שום דבר כזה וההבדל בגרסאות שלנו מרשים. זה לפעמים מאד מתסכל שאנחנו "חושבים שאנחנו מתקשרים ואז מסתבר שלא" (ציטוט של הזהוב מפי נ').

בסוף השבוע בילינו יחד ובעיקר התחבקנו המון, אכלנו וראינו פרקים של פיירפליי. לא פתחתי איתו את נושא אי ההבנה הזה והוא לא גם. בכלל, היה נראה שלא מדברים על הרבה דברים: לפעמים בא לי לא להתחיל שיחות איתו ולראות אם הוא מתישהו יתחיל לדבר.
במקום זה ראיתי באינטרנטים שמ' הגיק ומשפחתו אימצו שני חתלתולים חדשים (אחרי שנאלצו להפרד מחתולים הזקן והאהוב בחודש שעבר, ונשארה רק מזונבת אחת במשפחה), ועשיתי את התיאומים הנדרשים כדי לנסוע עם הזהוב לפגוש אותם. "כן, נשמח", ענתה אם-המשפחה, ואז הלכה לשנוצ וכמעט פספסה את ההודעה שלי שיצאנו ואז שאנחנו בטווח קצר מאד מהגעה.
החתולונים נמצאים בהפרדה עדיין אז זכינו לכרבל אותם על המיטה בחדר ההורים. מ' אמר "אני יודע שהם בידיים טובות" והסתלק לנוח בסלון, הזהוב לקח את החתול הפעיל והריץ אותו בחדר יחד עם הג'ינג' הקטן, ואני שכבתי ועלי נמנמה החתולה השחורה-משחור (אפילו השפם שלה שחור!).
אחר כך ג'ינג' גדול באה לשבת איתנו וסוככה בגופה על החתולה השחורה-משחור שהמשיכה לישון, בעוד שאני והג'ינג' הקטן (בת תשע, היפאקטיבית ברמות, חזקה כמו גוש שרירים) התגוששנו התגוששות גורים שמחה, הזהוב קרא את שמות הספרים על המדפים, והגור הפעיל (לבן-אפור) התאמן על קפיצה בין רהיטים והפלת דברים לא מעוגנים.
היה ערב שמח נורא, וסיימתי אותו קצת עייפה (הג'ינג' הקטן חזק!) ומאד מרוצה. שמחתי שהצעתי את זה. וגם שמחתי להחזיר להם את הרומבה שלהם עם סוללה שעובדת. לצערי שלי לא השתפר באותה מידה, אבל זה היה נסיון מאד נחמד. כשיצאתי סיפרתי לזהוב בקצת מגינת נפש שהיתה אמורה להיות לי פגישה עם ג' אבל הוא לקה בבטנו ולכן לא מרגיש בטוח לעשות את מסע 90 הדקות באוטובוס מפתח תקווה אלי הביתה, והדייט שלנו התבטל- והוא (הזהוב) הציע שייקח אותי ברכב לשם! זה בא די בהפתעה אז לקח עוד קצת זמן לקבל תשובה חיובית מג', ואז זה אכן קרה והזהוב הסיע אותי ונפגשתי עם ג' והיתה פגישה ממש נעימה.

אני מרגישה שיותר קל לי עם ג' מאשר עם הרבה אנשים. זה כנראה לא אמור להפתיע אותי בשלב זה, אבל הוא עשה המון התאמות אלי, לפעמים זה מתגלה לי ברווחים בין הדברים. למשל: מתישהו בסוף השבוע, כנראה שישי במהלך היום, התכתבנו המון. וזה אומר שבכל פעם שהיה לי מה להוסיף כתבתי אליו, והוא ענה די מיד. כשנפגשנו התייחסתי לזה והוא אמר שהוא היה מעדיף לעשות את כל השיחה ביחד בחצי שעה מרוכזת, שנוח לו יותר לשלוח הודעות ארוכות שהן כמו אימייל של שמונה סעיפים. שכך הוא מתכתב עם א', שהוא הבנאדם השני שהוא חבר ארוך טווח ויומיומי של ג'. לי הפורמט הזה היה קשה, כי בעיני שיחה היא דבר שמתגלגל ואני מתקשה לקיים אותו כשהמון מידע בו מגיע במרוכז. "פאקינג תלחץ כבר אנטר!" אני חושבת וגם אומרת לו מתי שהוא מקליד יותר מדי. אז הפעם היה לו מספיק קשב בשביל לעשות את זה בדרך שלי, ובאמת הרגשתי כאילו לכל אורך היום הוא איתי ומשוחח איתי, אבל זה לא הפורמט שנעים לו. וכשדיברנו על זה דיברנו גם על הדרכים השונות בה אנחנו חושבים, ושוב התמלאתי כבוד לבנאדם שהוא ג'. איזה איש מוצלח. אחר כך התוודיתי בפניו שהזה שזרקתי לו את שם החברה שהחברה שלי התקבלה אליה היה קצת התגרות מצדי, ושאני שמחה שהוא הרים את הכפפה הכמעט-שקופה והחליט שזה רלוונטי לו ושכדאי לו להגיש קורות חיים. הוא אמר: you did good, וגם הוא ממש שמח שהבשיל לו לעשות את זה ובמיוחד מצפה לכל מיני היבטים של עבודה שמשמחים אותו, כמו לקבל כסף על משהו שהוא אוהב לעשות, וכמו להיות בסביבה חברתית. אני מאמינה שיילך לו טוב. למעשה כולנו מאמינים שיילך לו טוב.

היום קיבלתי מייל שהמאמר שמבוסס על הנתונים של הניסוי שערכנו באוניברסיטה כשעבדתי שם התקבל. אני לא עבדתי על הגרסה הזאת בכלל, אבל אני רשומה כמחבר שותף כלשהו. זה נחמד שיהיה לי publication. רק שיהיה לי כבר חשק גם לכל הדברים האלה שמתחשקים לג'! השבוע הלכתי פעם ראשונה בכל השנה שהיתה למסיבה. מסיבה אמיתית במועדון עם דמי כניסה וכזה. נכון, זו אותה מסיבה קווירית קבועה שהלכתי אליה לפני שהיתה השנה הזאת, אבל באמת שהחיינו כבר. פגשתי שם הרבה אנשים שלא ראיתי מזמן ונצמדתי לשתי אנשות שלא מהמעגל הקבוע שלי, כי הן (טוב, אחת מהן וזוגתו) קצת יותר קרובות אלי עכשיו. לא נהניתי במסיבה, אבל הייתי מבסוטה שהלכתי.
לא נהניתי במסיבה, אבל היא נחשבת בעיני מסיבה טובה. כי היתה הופעה אחת על הבמה שבחשה לי את הלב. לא, אני לא בוכה, פשוט נכנס לי קצת מגדר לעין. יש חמוד ג'נדרקווירי אחד שכותב דברים מאד מרגשים על הרשת (לצערי לא פומבי) וגם הופיע. עם שיר שנוגע לי והופעה שגרמה לי לבכות מאד. מדי פעם בעקבות דברים כאלה עולים אצלי קולות פנימיים שמדברים (ליתר דיוק: שנסערים) תהיות מגדריות. מה המגדר שלי? אני לא מרגישה שאני בן, אבל יש בי כמה חלקים שמגיבים באופן שלילי *נורא* ללהיות אשה בעולם הזה.
ג' המתוק והמעשי אומר: "במקרה שלך, זה שיש בך כל מיני חלקים שונים שלא תמיד מצליחים להגיע להסכמה בינם לבין עצמם, גורם לי להאמין שאין מגדר שבו יהיה לך נוח." זה קשה לראות את זה שחור על גבי מסך, אבל זה בהחלט גם דבר שנראה שקול ומייצג את המצב. ואני יותר ויותר נוטה להאמין שאני אעשה בחירה בלהיות כמה שאני יכולה במגדר הדיפולטי שנתנו לי כשנולדתי, ולעשות מו"מ כמה שפחות מסבך עם החלקים שלא. ג' אומר שלפחות במקצוע התכנות לא באמת ממש נדרש להיות ייצוגי מגדרית. הוא נתן כדוגמה חג פורים אחד ממש מזמן שלכבודו צבע שני פסים צבעוניים בשיער, ושמנהלניות ועובדות אחרות בחברה הביעו קנאה בחופש שלו לעשות את זה, כי הוא מתכנת ולכן מהן דורשים ייצוגיות וממנו לא. זה ממש +1 לנושא הזה. עכשיו אני רק צריכה להיות הרבה יותר מול מחשב ולהיות מרוצה מזה… אחרי החגים אחזור לשיקודס.

בשלושת הימים הקרובים יהיה אייקון. זה כנס המד"ב והפנטזיה הגדול שמתרחש בחול המועד סוכות בתל אביב. השנה אני מתנדבת, לראשונה בכנסים בכלל, וזו עוד יציאה מתחום הנוחות שלי שהיא בזכות כדורים ונ' ובמידה מסויימת גם הזהוב, שלשניהם יהיו תפקידים כמתנדבים ובסגל בכנס גם. אני קצת חוששת, כי מסתמן שמשנה לשנה הכנס רק נהיה הומה יותר ויותר, אבל גם מתרגשת. איזה מוזר זה יהיה להיות עוד אחת ממלא האנשים ששמחים לראות אנשים אחרים אבל בישיבה בדוכן! ובכל מקרה, זו התכנית ליום הראשון של הכנס. בשאר הימים אני ברשות עצמי. משבצת של גלידת יום-הולדת בנוהל, ומעבר לזה תוכן רגיל של כנס מד"ב ופנטזיה. אני שמחה שיש אותו אבל גם אשמח כשייגמר, ותהיה לי עוד כמו-שבת עם הזהוב.