בוקר טוב :)

סוף שבוע מוארך וזמן פנוי, ולפניהם כנס חדש ממש כמו הקודמים, מלפני הקורונה. יכול להיות שאולי לא נדבקתי, אפילו. נשאר לחכות ולראות.

בדיוק בתגובות של לפני פוסט הבנתי ששכחתי לספר שנהיה דיבור בתוך הכיתה שאני לומדת בתוכה, פתאום הזמינו אותי להתחבר מחוץ לזמן הלימודים ואני לא לגמרי יודעת לעשות את זה, אבל לגמרי שמחה שקורה.

ומסיבות הכרבול חוזרות ולא אנחנו מארגנים אותן, שזה טוב וגם מסובך בגלל שזה אומר שלא בהכרח אנחנו מוזמנים. ובמקרה שלי- אני מוזמנת, אבל כששאלתי על פלוס אחד אמרו שאין מקום, ולכן גם אני לא יכולה להגן על ג׳ ולהזמין אותו כאורח שלי, וגם אני לא יכולה לפלרטט עם מישהי חדשה שאני רוצה לבדוק אם היא רוצה להיות חשובה על ידי הזמנה, כמו שעשיתי עם שני החשובים האחרונים, החייכן והיחפה.

אבל יש לי עם מי! וזה מרגש, כלומר, אם אני פוגשת אנשות שרוצות לדבר איתי בחזרה, אני מחזיקה את חוט השיחה, חוזרת אליו, רוצה בו.

שירי החברה שלי מבאר שבע התחילה לצאת עם מישהי והיא מתפוצצת מהתרגשות וזה מהדהד אצלי במקומות מוזרים.

עוד מעט יסתיים הקורס ואני אהיה אותה אני, אבל המטרה היא להיות מוצגת כחדשה, יכולה יותר. מה אני יכולה לעשות בתור המישהי הזה? ואילו מעגלי תמיכה יש לי לזה? (פוחדת לא להצליח, להיות מושבת ריקם. אבל קודם להגיע בכלל לנסות).

בעוד כמה חודשים השותפים שלי עוברים דירה, הם אמרו שהם רוצים לעבור לפתח תקווה, ואני לא רוצה לבוא לשם איתם, אז התחלתי לגשש ולסלול עם כל בתי השותפים שאני מכירה בסביבתי, ובינתיים הקוויריות ממש ישמחו אם אצטרף אליהן, אני חמדנית ומחפשת גם מקום שאני לא אהיה חייבת להתיישר לטבעונות בו…

בשבוע הבא לאמא שלי יש את הבדיקה שבעקבותיה יקבעו לה החלפת קוצב. בפעם הקודמת אחרי זה היו כמה חודשים קשים מאד. קריסת גוף. אז אני לחוצה ויודעת שלא אדע עד שזה יעבור. מתפתה להגיד ״כך או אחרת״, אבל מאד מקווה שלא להגיע לשום ״כך או אחרת״. זה עוזר לקוות? זה עוזר לדאוג?

הלכתי לגלידה בכנס ומצאתי שם את החבר.ה שחיפשתי אבל גם את הזהוב ונ׳ עם עגלה. ״תראי, זה גדל״, חייך אלי הזהוב, ואני שמחה לראות שהוא עדיין הוא, גדול ושמח, אבל כואב לי שהוא לא עדכן אותי שהם קופצים.

זה מאד מעייף, חברים לא טובים, שלא ניתן לסמוך עליהם. אני צריכה לחזור אל החברים שלי שאכפת להם ממני ומחפשים אותי וקובעים איתי ומתעניינים בי. היחפה עזרה לי לא להתקע גם היום בבית, שאלה אותי כמה פעמים, ובסוף באמת יצאתי והגעתי, לים. אני יושבת ליד המתחם שיש בו ריקודי עם ומחכה שיעברו מזוגות למעגלים. זה משמח מהרבה סיבות, אני חושבת שאפשר לסמוך שאחרי שאקפצץ קצת הגוף שלי יהיה מלא שמחה אחרת. שלא צריך לגרור אותה בעזרת כמה אנשים, צורחת ונאחזת בשיניים ובציפורניים.

ומחר חזרה לשגרה, וזה טוב.

אחרי החג שמח!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s