באותו לילה ב23:30 היה לקחת שני כדורים שמדכאים הפרשת קורטיזול, ואז לקום למחרת בבוקר ולבדוק אם זה עבד.
למה? כי רופאת הכבד שלחה אותי. למה? כדי לבדוק אם במקרה יש לי תסמונת סופר נדירה שפוגעת באיזה ציר הורמונלי בגוף, גורמת לעודף קורטיזול, וזה מוליך להשמנת יתר, וליתר לחץ דם, ולסוכרת. דברים שיש לי, בגדול. אנשים שיש להם את הצסמונת הזאת עולים במשקל ומדלדלים בחוזקם בלי קשר לשום דבר, מפתחים ריפוד שומן בכל מיני מקומות מוזרים בגוף, מחלימים מפצעים בצורה לא אידאלית, ומאבדים מסת עצמות. ומרגישים הקלה כשהם מגלים שזה נובע מאיזה גורם חיצוני (טוב, פנימי, גידול כלשהו במקום של בלוטה כזו או אחרת) שאפשר להגיד שהיא הגורם לצרותיהם ואפשר לגאול אותם מהדבר הזה שחטף להם את החיים.
אם הבדיקה היתה יוצאת לא תקינה, הייתי אומרת שהיא גאון, וכל הכבוד לה שהיא עלתה על זה.
אבל הבדיקה כן תקינה, וביומיים בין מתי שעשיתי אותה למתי שהגיעו התוצאות התהלכתי בתחושה שהרופאה חושבת שאני טעות, ותסמונת, ושאני אמורה להרגיש שחטפו לי את החיים בגלל שאני חיה בגוף שאני חיה בו די בשלום רוב הזמן למרות הצקות של כל התרבות נגד זה, ובעצם עשתה כמעט את כל מה שהיא יכולה לקרוא לי מכוערת בלי להוציא את זה מהפה. העניין הוא שיש הרבה יותר אנשים שיש להם את התסמינים האלה סתם מאנשים שיש להם את התסמונת הזאת, אז זה קצת כאילו היא רצתה לבדוק אם במקרה אפשר לרפא אותי באורח פלא מלהיות מכוערת, או שזה אבוד ~אנחה מובסת~.
והמעניין הוא שאני בהחלט כבר אחרי ההתחלה של המחזור, כך שאני מעריכה שאני לא מגיבה ביתר-
אני די בטוחה שזה גם נכון היה לשלול את הדבר על כל צרה שלא תהיה, וגם בכל זאת מרתיח ופוגע.
(הבנאדם שהיה איתי ביממה הזאת, שהוא במקרה האהוב החדש, אפשר לי לדבר על זה ולבכות את זה,
וסיפר לי שאני יפה והוא אוהב את החלקים שלי שפתאום נראו דמוניים ולא ראויים ולא נכונים. טוב שהיה)
בסוף השבוע ג' המתוק בא איתי לארוחת ערב בביתו של האהוב החדש. "קצת רציתי להרשים אותך ואותו, הצליח לי?" שאל האהוב אח"כ, ובאמת ניכר שהוא התאמץ, ולדעתי גם הצליח. היה מלא אוכל שווה, והשיחה היתה נעימה וזרמה. ג' החמיא מחמאה אולטימטיבית בעיני בכך שאמר לי למחרת שהוא היה רוצה להמשיך איתו את השיחה. והאהוב אמר שהרגיש בנוח עם ג' (לא דבר של מה בכך), שקיבל את הרושם שהוא בנאדם מתוק ביותר, ושהתרשם לטובה מזה שהוא לא מתנהל בדיון "כמו גבר טיפוסי", ובמיוחד מזה שאמר שהוא לא יודע כשלא ידע. אני גאה ושמחה ששניהם חושבים שהאחר ראוי לעוד תשומת לב. רק חבל שאחיו של האהוב החדש הסתתר בחדר ולא רצה להתמודד עם אנשים חדשים, כי יש לנו יסוד להאמין שהוא וג' היו מסתדרים ואף נהנים זה מחברתו של זה.
וגם היו כרבולים רבים, בסוף השבוע הזה, וזה היה נעים ורצוי. חברה רחוקה הציעה לי ליטופים והם היו מעשירים ומטפחים. זו ששמה בכתיב חסר היתה, ונתנה לי מחמאה מעולה- שכשנגעתי לה בכף הרגל היא מיד ידעה שזה המגע שלי. זה כל כך נעים כשמכירים בך בתחום שמשמעותי בשבילך. הקופיפה, לצערי, היתה ממש לא בקטע של המגע שלי בשתי הפגישות שראיתי אותה בהן השבוע. וזה חבל שכשלא טוב לה- אז לא טוב לה איתי, אפילו שטוב שיש אנשים שאיתם היא עדיין מצליחה להתנחם. זה הגיוני, אני עוד לא איתנה בעצמי. ועדיין זה חבל.
אחד מחבריי הקוויריות הולךת לעזוב את הארץ בעוד מעט מאד זמן.
אני אעזור באריזת הארון בתמורה לחיטוטים בשיירים, ואטפח לעצמי על השכם כי לא הפרעתי לדבר שקורה לקרות.
קשה לי שפרצופים ידידותיים עושים ביי ונעלמים מהמרחב בלי כרטיס חזרה. וקשה לי שהמרחב שיצרנו יחד, שלישיה לנשנוים ורביצות עם הילדון, גם הוא בסכנה כי לא ברור אם יש בו ערך כשאנחנו נהיה רק שניים.
והולכת להיות "דייק-מארצ'" עוד מעט ממש, והקטה אחות-לבי רוצה ללכת, וגם החברה מהצפון שגם הכינוי שלה מתחיל באות צ', ושתי אלה יחד גורמות לי לרצות לבוא גם. אולי זה יקרה. אבל למה בת"א בצהריים!
זהו, זה מה שבאתי להגיד, ועכשיו שוב פעם מאוחר ואני מקווה מחר לצאת מהבית מוקדם (שזו תועלת שקיבלתי מזה שבבית הג'ינג התעוררתי מוקדם מדי בשביל לודא שג'ינג' קטנה קמה לביצפר) וללכת לעשות לפחות מראית עין של עבודה, אם לא עבודה ממש, מחוץ לבית עד לשעה שעלי ללכת בה לקבוצה הטיפולית-שיקומית באיכילוב, שעוד לא ברור אם יש לה תועלות 🙂
מרצדת 
בסך הכל כל הכבוד לרופאה שבדקה את הכיוון הזה גם אם בסוף זה לא היה זה. לפחות שללתם עוד משהו. ואת בטח לא מכוערת, למה את אומרת ככה? לכל אחד מאיתנו יש דברים שפחות מוצאים חן בעינינו אבל תכל'ס אני מוצאת שאני מצליחה לראות יופי כלשהו בכל אחד כמעט. וטוב שיכולת לדבר על זה עם האהוב החדש, וכמה נחמד שהפגשת בינו לבין ג' ושזה ממש הלך טוב.
גם המגעים והכרבולים נשמעים שהיו לך טובים…ובסך הכל הרבה דברים די טובים.
המשך שבוע טוב
אהבתיאהבתי
אני *בהחלט* לא מכוערת, ואני די מחבבת את הגוף שאני שוכנת בו, ברגיל. מסכימה אתך שהרבה דברים די טובים, מרגישה שהקפתי את עצמי באנשים והזדמנויות משמחים ומזינים.
שבוע טוב גם לך, אתם כבר בחו״ל?
אהבתיאהבתי
שמחה לשמוע 😀
אנחנו עוד בארץ. 🇮🇱
אהבתיאהבתי
מדובר במקרה בתסמונת בשם קושינג? כי גם אני הייתי צריכה לעבור סדרה של בדיקות מוזרות כדי להוכיח או לשלול אותה. במקרה שלי שללו אותה, אבל צחוק הגורל היה שבערך עשור אחרי הבדיקה הזו ״זכיתי״ לפגוש מישהי שטענה שהיא אכן סבלה ממנה. החשד שלי היה שהבחורה בעצם סבלה מאנורקסיה, אבל מצד שני מסתבר שבאמת מדובר על תסמונת די נדירה, כך שאין לי מושג איך היא הכירה אותה סתם כך…
אהבתיאהבתי
נכון, זו באמת התסמונת ש(למיטב הבנתי) שללנו. אני חושבת שרשימת התופעות שלה מעוררת דיסמורפיה (הרגשה שהגוף שלך בצורה לא נכונה וטובה) אז הגיוני בעיני שמישהי אנורקטית תרגיש שהיא תואמת את החוויה שלה.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שבאופן עקרוני היא אובחנה בצורה רשמית, אחרת לא ברור לי איך היא הבינה שזו הבעיה שהיתה לה.
מצד שני אולי סיפקו לה את השם של המחלה בתור משהו שבאמת יכול להסביר את ההיעדרות שלה מהעבודה לתקופה ארוכה ואז כשהיא חזרה לעבוד היא עבדה רק במשרה חלקית. מה שנשמע לי מוזר כי כשחשדו שלי יש את המחלה אני לא זוכרת שהיו לי קשיים בתפקוד (למרות שאולי הקשיים נבעו מהטיפול במחלה ולא מהמחלה עצמה?).
אהבתיאהבתי