אנחנו עוברים עוד ביחד, האהוב החדש הזה ואני. מפה לשם, עברה כבר חצי שנה. עדיין לפעמים אני מסתכלת עליו ואומרת: הרי זה אקראי לגמרי שאני איתו. אבל זה הולך ומפסיק להיות ככה. אנחנו ביחד בהשקעה ובאמונה וברצון. הוא התחיל עבודה נוספת ומארגן מחדש את החיים שלו די בצפיפות כדי להספיק לישון, ובכל זאת שם פרקי זמן בשבילי. אנחנו דנים באיך זה יהיה כשאני אתחיל גם לעבוד ואהיה פנויה גם אני פחות. הזמנתי אותו לארוחה הקרובה עם המשפחה שלי.
אחותי בהריון וזה נפלא וקשה ונפלא. אתמול היא הזמינה אותי ללכת איתה לבדיקה ושמעתי דפיקות לב. סקירת המערכות המוקדמת עברה בהצלחה. זה השלב שמתחילים לספר לקרובי משפחה ממדרגה שניה 🙂 עוד לא לעבודה. ראינו צילומים. אצבע בפה 🙂 מה, באמת יש שם יצור שכבר יש לו פה ויד ואת המוטוריקה לשים אצבע בפה, ואיכשהו גם את ההעדפה הזאת על פני כל התנוחות האפשריות האחרות? זה פסיכי.
האביב עושה קולות של הגעה, ירדתי למטה בבוקר בחולצת פולו קצרה ומעליה גופיה ארוכה לשם ההגינות, ובתכל'ס לא היה קר. (מוזר לחשוב שלפני שבועיים קפא לי התחת והשתמשתי ברדיאטור בתוך הבית, ושבועיים לפני זה גם כן לא היה קר בכלל. חורף מקוצר ביותר). כמו בכל שנה סבירה כשהאביב מגיע אני נהיית חושנית וזה נעים, השנה החלטתי להתחיל עם חבר שאין בינינו יחסים כאלה כל כך, להעלות בפניו את האופציה פחות או יותר במתכונת "הנה אסימון, תתקשר אלי אם זה יתאים לך". הוא אמר "זה רעיון טוב, אני אשמח שזה יקרה" ואני אפילו לא בעלת מספיק בטחון לוודא אם הוא ישמח להיות מאהב שלי מתישהו או שהוא ישמח אם יתאים לו ואז זה יהיה רלוונטי. שוין. ממילא כרגע אני לא מרגישה חוסרים, אבל היה חשוב לי לעשות את הצעד המסורתי הזה, להזכיר לעצמי שאני נותנת לעצמי הזדמנויות. בשנה שעברה לא היה לי חשק בכלל וזה היה אחד האלמנטים הכי מבאסים בחורף שהיה.
היום יש לי פגישת קבלה במרפאת בריאות הנפש של איכילוב, אחרי שניסיתי לקבל מעקב פסיכיאטרי ב"כללית" ובמקום להבין שזה אומר שאין לי מסוכנות לעצמי או לאחרים ואני רק צריכה בקרה למקרה שמשהו יצא מאיזון, העבירו אותי כמו שאני הישר לטיפול של מרפאה לבריאות הנפש. מסתבר שאין דבר כזה "רק מעקב", יש הכל או כלום. אז אני הולכת להציג את עצמי למרפאה שמטפלת באנשים שבאמת נמצאים במצבים קשים, ואני תוהה איך לקבל את מה שאני צריכה מהם, והאם זה ידרוש ממני להציג מצב יותר קשה ממה שאני חווה בפועל. זה לא שאני מצליחה למצוא עבודה או אפילו להתראיין, אז לא תזיק לי תמיכה בקטע הזה, אבל משהו אומר לי שזה לא הבעיות הנפוצות בהקשר. מרגישה מוזר בקשר להכל. כן יש לי חוויות דיסוציאטיביות חדשות ומלהיבות בעקבות בנאדם חדש שאני איתו, אבל *אלה* לא דברים שאני רוצה להתחיל לדון בהם עם אנשי טיפול שאני לא מכירה ~בוכה~
הולכת לשגר את הפוסט עכשיו כדי שלא ייעלם לתהום הנשיה
מרצדת 
כל כך משמח לשמוע על האהוב הלא-כל-כך-חדש הזה ושטוב לכם ביחד. מה עם כינוי בשבילו?
וברור שכאשר גם את תתחילי לעבוד אז תצטרכו לתאם זמן ביחד, כמו שכולם עושים. מחכה לשמוע איך תעבור הארוחה המשפחתית בנוכחותו.
יש לו אהובה/ות נוספת/ות? ואם כן, האם את מכירה אותה/ן?
ההריון של אחותך מרגש ומופלא וכמה שזה באמת קשה, אני שמחה שאת מלווה אותה וקרובה אליה בתהליך. זה באמת פסיכי להבין שיש שם בפנים בן אדם שלם – אפילו בשלב המוקדם הנוכחי.
באמת הזוי כמה שהיה קר ממש לפני רגע ועכשיו חום מטורף. אני מניחה ששוב יהיה קר לפני שיהיה ממש חם אבל אולי לא נגיע לקור הזה של מעלות חד סיפרתיות שהיה.
נחמד שהתעורר בך החשק והצעת את אהבתך/חושניותך לחבר שעד כה היה ידיד. מסוקרנת לשמוע אם ומה יתפתח שם.
די מבאס להבין שבמרפאות הנפש מצפים להכל או לא כלום – מה, או שאתה אובדני או סכנה לחברה או שהכל בסדר ואין צורך בטיפול? אין באמצע? לא הגיוני.
אבל כן, ייתכן שעדיף שתקציני מעט את מצבך, כל עוד את נאמנה לאמת. וואי כל כך קשה להתחיל מחדש עם מטפלים שאת לא מכירה…….שולחת חיזוקים ואנרגיות טובות.
אהבתיאהבתי
במרפאות הנפש דווקא יודעים שיש גוונים. בקופת החולים מתייחסים לזה כאילו או שהכל בסדר או שאתה צריך טיפול במרפאת נפש, ו… מסיבה שלא הבנתי, ההגעה בפועל למרפאת נפש היא תהליך ארוך ומפותל. היה יותר סביר אם היו תחנות לאנשי ביניים שלא מצריכות לעבור את כולו.
אצטרך להבין איך לא לזנוח לחלוטין את ההתקדמות שהתקדמתי עד כה.
המפגש היה… בסדר. אמרתי בעדינות שאני עדיין לא אחידה בהתנהגות שלי, שלפעמים אני נתקעת ושלפעמים אני סוערת. זה הכי טוב שאני יכולה להגיד לזרים על הדיסוציאציה שאני באמת סובלת ממנה, שדומה לצורה עדינה של פיצול אישיות. חוץ מזה לשאלה "איך היית רוצה לראות את החיים שלך משתנים?" (שאלה מגניבה!) אמרתי שהייתי רוצה שיהיה לי יותר קל עם תקשורת חברתית וביןאישית, במיוחד מסביב לחיי תעסוקה, לפחד פחות ולהתאושש מהר יותר. הפסיכיאטרית שראיינה אותי אמרה שהיא תהיה זו שתעשה לי את המעקב הפסיכיאטרי, ובנוסף שהיא תמליץ לחבר אותי לטיפול קבוצתי, שנושאו אינו ברור לחלוטין, אשמע יותר כשייצרו איתי קשר. אני לא יודעת מה דעתי על ליפול שוב לתוך סבך טיפולים שתופס ימים מימות השבוע, אבל זה לא שבינתיים אני עובדת על משהו חשוב
כינוי לאהוב החדש, אני עוד לא יודעת. לא קופץ לי לראש שום דבר ממש טוב, והאות הראשונה של השם שלו כבר תפוסה בבלוג לכינוי של מישהו חשוב אחר 🙂 אבל ארצה לדבר עליו עוד! אין לו אהובים רומנטיים/מיניים נוספים כרגע (וכשאנחנו מדברים על זה הוא יותר מעוניין במיניות מאשר ברומנטיקה עם אחרים), אבל יש לו אקסית שהיא החברה הכי טובה שלו והוא מכנה אותה "אהבת חייו". זה חמוד בעיני, שהם חיים את הסטריאוטיפ הזה של לסביות שנפרדות ואז נשארות לנצח בחיים אחת של השניה, ונראה שהם באמת חשובים זה לזו. היא לגמרי משפחה מבחינתו, וגם היא בהריון, אז גם מהצד שלו יש תהיה איך המשפחה שלו תתארגן מחדש בעוד כמה חודשים.
בינתיים (כבר מזמן) גררתי אותו לפגוש את משפחת מ' הגיק (אבל בינתיים פעם אחת), והיינו ביחד במפגש חברתי שגם ג' היה בו, ואני התארחתי כמה פעמים בארוחות שישי אצל האקסית שלו ובת זוגה והאקלקטיקה החברית שהן אספו להן.
תודה על הבעת הסקרנות ועל איחולי האנרגיות להתחלות חדשות. גם לך! אביב שמח, אמפי.
ומאחלת לך ולמשפחתך הרבה זמן ושהות, שלא תהיו ממהרים, ושירווח לכם.
אהבתיLiked by 1 person