ושאמא אמרה לאבא שהוא נהיה בלתי נסבל ומשגע לה את השכל ושהיא נמצאת על סף העצבים שלה,
ובמקום להגיד לה "אני לא יודע על מה את מדברת" הוא אמר "את צודקת, אבל אני לא שולט בזה, אני אלך לאברבאנל".
ושהוא אשכרה הלך למיון שם וביקש טיפול,
והעריכו שה"אי שקט" שלו זו פאזה היפומאנית (מאניה, הרכיב הפעיל מתוך "מאניה דפרסיה" או תסמונת בי-פולארית),
שכדאי לנסות לשנות את התרופה הפסיכיאטרית שהוא לוקח, וכדי לוודא שהוא לא מגיב רע גופנית לשינוי, הציעו לו להתאשפז לתקופת ההתאמה!
במחלקה פסיכוגריאטרית!
אומייגאד, זה כזה גאוני.
אני מורידה בפניו את הכובע, בחיי.
ועכשיו אני עוברת וחושבת מה סיפרו לי או ראיתי על ההתנהגות שלו בחודשים האחרונים, ומבינה שאולי הייתי אמורה להבין שזה המצב, אבל פשוט אף פעם לא חשבתי על אבא שלי כעל מישהו שיכול להיות במאניה… לא משנה אם הוא "לא שקט" ו"לא ישן" ו"כל הזמן יוצא ומסתובב קונה דברים" ~facepalm~
מזל גדול שבאברבאנל כן יש אנשים מקצוע שמבינים שלשחרר לחפש טיפול פסיכיאטרי פלוס מעקב גופני "בקהילה" (כלומר בקופת חולים) זה דבר שהוא בגדר בלתי אפשרי, והציעו לו את הדבר לטובת מצבו הגופני אפילו שמצבו הפסיכיאטרי, בגדול, לא באמת מצריך אשפוז.
מרצדת 
וואו איזה טוויסט בעלילה. באמת כל הכבוד לאבא שלך שלקח את עצמו בידיים ופנה לקבלת עזרה, וכל הכבוד לאברבנאל שידעו בדיוק איך ומה לעשות כדי לעזור לו. מאחלת כל טוב!
אהבתיLiked by 1 person