נו כבר, באלוהים

נרשמתי לאיזו תכנית "חינם ל-7 ימים" שאחריה גובים כסף באחד מאתרי ההכשרה הרבים בסביבה. להפתעתי, האתר מציע קורסים שממש שימושיים לי ולאט לאט אני חווה את מגוון האינסוף של התפריטים שאני אמורה לנווט ביניהם כפחות מאיים.
זה כנראה השבוע הכי אינטנסיבי שהיה לי בהרבה זמן: אחה"צ צופה בסרטוני ההסבר, בבוקר שלמחרת עושה את התרגול של החומר מאתמול.

החלקים המסובכים הם לא להיות מותשת מההסברים לפני שהגיע הזמן לעשות את העבודה בפועל (ולכן פתרון ביניים: לצפות בחומר ביום שלפני שעושה את התרגול בפועל), ולא להיות קרבן לקוצר רוח כשמחכים שדברים יעבדו (הבאתי ספר+ אני ברגע זה כותבת כאן). למעשה הייתי רוצה שהוא גם יעשה ביפ בכל פעם שהוא מסיים (ואז לא אצטרך אפילו לבדוק אם כבר אפשר ללכת להמשיך), אבל יש לי שליטה על זה רק בחלק קטן מהמקרים. אנסה בכל זאת.

וזה בלי להגיד בכלל שאני עדיין מחכה לקבל איזושהיא תגובה לקורות החיים שלי. אני כבר מבינה מהשבועות האחרונים שהדרך שנהגתי בזה עד כה לא תעבוד לי, והקורס הזה הוא חלק מהתגובה שלי לשאלה "האם יש לך נסיון בלעשות <איזה דבר> בסביבה תעשייתית?", ששאלו אותי בעבר כששלחתי קורות חיים דרך בנאדם. לא. תעשייתית לא. ולא תהיה לי עד שיעסיקו אותי בתעשיה. אבל אם יהיה לי את שביב הנסיון המעבדתי הזה, אני אוכל להגיד "כן" ולחכות שישאלו אותי על ההסתייגות בראיון עצמו. אחרי שאעשה אותו אחזור לנסות להבין איך לשנות את קורות החיים כדי להגיע למצב ששואלים אותי את השאלה הזאת לעתים יותר קרובות.

אז הלכתי ולחצתי ועכשיו מחכה. הנסיון הראשון לגרום לו לצפצף כשהוא מסיים נכשל. הנסיון השני הצליח! אני תוהה מה יותר גרוע, לחכות, או לההוסיף קוד צפצופים, ואם להוסיף קוד צפצופים, ללכת אח"כ לנכש אותם, או להשאיר אותם ושזה יהיה לדראון צנצנת שהייתי צריכה ביפים שיקראו לי 🙂 בינתיים עבור כמעט יום שלם ואני עדיין עם אותו קורס.
מה "עדיין" צנצ? הדדליין שלך לקורס הזה הוא מחר וחצי. אם תסיימי היום תהיי פנויה מחר. אה כן? פנויה למה, צנצ? לעוד עבודה, נכון?

אני מתלוננת, אבל האמת שלעשות דברים שמחולקים לפרקים עם הסברים והצלחות קטנות ממש נעים לי. אולי אני רוצה בעצם לשלם להם גם מעבר לשבעת הימים החינמיים האלה?
זה מפתה.
למה זה מפתה? כי שבוע כבר שאני לא עושה את החלק הכי מעיק בחיפושי עבודה: לחפש עבודה.
אז לא, אני לא רוצה, או לפחות לא רוצה מיד, לשלם להם מעבר לשבעת הימים האלה. כי אני רוצה לעשות הפסקה בללמוד עוד, עד כמה שזה נחמד, ולחזור ללעבוד בלחפש עבודה.

עוד משהו שמבהיל אותי כרגע זה שאחד האנשים הכי מוכשרים שאני מכירה פוטר מהעבודה שלו (זה קורה, כי יש גל פיטורים בהייטק הישראלי והעולמי עכשיו), ואני מרגישה מחורבן עם הרעיון ש*הוא* המתמודד מולי על כל משרה שאני מחפשת. זה לא נכון, אובייקטיבית, אבל זה מרפה את ידי בכל זאת. התכוונתי לדבר איתו בקרוב כי היה לו יום הולדת, אולי עוד אעשה זאת בכל זאת 🙂

אנשים בעדי ולטובתי, גם את זה כדאי לי לזכור. אבל חלקם אני צריכה שיהיו בעדי ולטובתי למטרות תמיכה ממוסדות מדינה, כדי לקבל את כל העזרה שאני יכולה לקבל בחיפוש העבודה הזה. וגם זו עבודה… וגם יש בירוקרטיה שאולי סוף סוף לראשונה יהיה לי כח להתמודד איתה (וצריך) כדי לטפל במס הכנסה, אחרי שנה שבה אנחנו מקבלות שכר דירה על הדירה שהיתה של הסבים ומחלקות אותו בינינו. אני לומדת מהבחור-חמד החדש שלי, שגם הוא שונא בירוקרקטיה אבל מסודר כהוגן ואני רואה אותו מתמודד וזה מראה לי שאפשר.

עכשיו הביתה.

יש באמתחתי תעודה שעשיתי את הדבר, ועוד יש יום שלם בהמשך היום!