אז האוסידי של השירים חזר, סוף סוף. התגעגעתי אליו, בחיי.
—————————————————
זה עדכון קטן כדי שאני אדע להגיד לעצמי: אמרתי "יושב לי משהו על הלב שצריך לדבר עליו", ואז באתי עם הצד שלי, קצת קשה קצת פגוע, והצד שלו היה מחויך אף על פי שהוא לא הסכים איתי, והיה לי נעים לשמוע מה שהוא אומר אע"פ שהוא לא הסכים איתי, ועלו מורכבויות גם שלו, וניסינו לחשוב על משהו… אחר. לא ממש באמצע. והקשה הדחוס שהיה לי בלב השתחרר והתחלף בחיבה וברצון, והלוואי שיהיה ככה, ותקשורת תוכיח את עצמה כמשתלמת לשני הצדדים, *וגם* שימשיך להיות לי קל לי להאמין בשלי, כשאני צריכה לדבר משהו כדי להוריד אותו מהלב.
כי אני לא רוצה כזה שאומר "לא נכון, למה את חושבת" על כל דבר שאני מרימה עליו דגל, אבל זה לא אומר שאני לא רוצה להקשיב ולשמוע מה השני מרגיש ורואה מאותה סיטואציה, ואולי לקבל חלקים. ונראה לי שאולי נמצא לנו באמת דרך.
הייתי עם ג' המתוק בסוף השבוע, והוא היה רך אלי, ושאלתי אותו איך עובר עליו הזמן מאז שהחלטנו לשנות את מערכת היחסים, והוא אמר: "טוב לי. אני שמחה כשאנחנו מתראים, והתדירות היא כזאת שבין לבין אני מתגעגע, ואפילו אם יש דברים בדרך אני רוצה לדאוג שהפגישה שלנו תתקיים"
🙂
יש עוד אבל זמן אין, אז נקצר.
מרצדת 
מקסים ומדהים איך בכל פעם מחדש מגלים שכאשר יש תקשורת פתוחה ומיטיבה הכל מרגיש ונראה טוב יותר ואפילו קל יותר
אהבתיLiked by 1 person