בסוף השבוע היה כאן ג' המתוק, התחבקנו הרבה וחפרנו בשמחה רבה על תכנות (הוא העיר על מימוש של משהו בתוכנה כלשהי ואני שאלתי, ואז קיבלתי סקירה כולל אזכורים של תרגילים בנושא שהוא עשה באוניברסיטה) ועל אקוסטיקה בימים העתיקים (שמעניינת בגלל שהיו כלים שמשמיעים קולות וגם מבנים שמחזירים קול מעוות ככה שיישמע כמו משהו אחר). כשהוא ליטף אותי ושמע את הנשימה שלי נחטפת כשהוא העביר את היד מעל איזור מסוים, הוא אמר בחיוך "זה נשמע טוב", וידעתי שהוא מכיר ויודע אותי מספיק לשים לב כשהתגובה הזאת נעדרה כבר הרבה זמן, ושוב כשהיא חזרה.
ביני לבין עצמי, אני ממש לא מתרגשת לעשות סקס עם הבנאדם החדש כמו שהייתי רוצה להתרגש.
זה לא לא-על-השולחן באותה מידה שחשבתי בעבר, כי השינוי של הכדורים בהחלט מזיז משהו, אבל זה גם לא כן-על-השולחן בשבילי. כי אני מספיק לא-בקטע עדיין שלא תהיה לי את ההרגשה של "לא משנה מה יהיה, בוא נעשה את זה כי בא לי". אני בערך בדיוק מספיק בקטע בשביל ממש להתבאס על עצמי ולחשוש להעליב אם נתחיל משהו ואני אגלה שאני בכלל לא רוצה, כמו שהתבאסתי עם ג' לפני חצי שנה. אבל עם ג' ידעתי שהוא יאמין לבאסתי ולא יחשוב שזו הצגה וכנראה יבין שזה לא כ"כ קשור אליו.
אז מבחינתי ג' הוא האיש הבטוח שלי כדי לעשות איתו ניסוי כלים. שכבר יודע מה הכפתורים שלי שעבדו לו בעבר, ויכול לנסות אותם בשיטתיות שרק לג' יש, ובסוף הניסוי יהיה לי מידע שאני אוכל קודם כל להגיד לעצמי, ואחר כך גם לחלוק. הזהרתי אותו שזה מה שאני רוצה, I'd like to attempt sex היו המילים שהשתמשתי בהן, וישנו על זה לילה ובבוקר עדיין רצינו אז הוא היה מתוק ואיטי וקשוב והיה לנו נעים ביחד.
התוצאה היא: הגוף שלי עושה *יותר* ממה שהיה כבוי בו כבר שנה. לא מספיק בשביל לצאת מגדרי ומעורי, בהחלט לא מספיק לטרוף הכל ולהשכיח ממני מי ואיפה אני, אבל מספיק בשביל שזץ קטן יגדל להיות להבה, קטנה ולוחכת וסקרנית במה עוד היא יכולה לאחוז, לפני שנתקלת בכל הדברים שהיא לא יכולה עדיין לאחוז בהם. אז… זה איפהשהוא בטווח בין מה שיכולתי לצפות לו ומה שקיוויתי לו. ניתן לומר שהניסוי הוכתר בהצלחה.
עשיתי טעות עם האיש החדש בלהסביר מהו ג' בחיי. בגלל שבתוך הראש והלב שלי מה שעובר בינינו עכשיו זו פרידה (שבה אני לוקחת את הבכורה ממערכת היחסים עם ג', משאירה אותה לחיות בתוך החלל שיהיה בין מערכות היחסים האחרות שאני אכניס לחיי), אז ככה זה גם נשמע באיך שאני מדברת. כאילו הוא אקס. לא כאילו הוא ג' קיים ויציב ונוכח. לא כאילו מה שהסכמנו זה, מילולית, שאני אשקיע פחות בקשר איתו, אבל הוא יישאר ג' איתי כמו שהוא היה עד כה, וכל זאת כדי שהחיים *שלי* יאבדו את העוקץ שיש בהם בנוגע לקשר הזה.
וזאת אפילו שכן אמרתי שאנחנו נפגשים כל שבועיים, חברים קרובים ואינטימיים שמעורבים אחד בחיי השניה.
עשיתי טעות עם האיש החדש. כשהוא שאל אותי אם אני מינית עם האנשים שחשובים לי, עניתי "לא, כי *אני* לא מעוניינת, אבל אם המיניות שלי תחזור, אז בטח", ואיכשהו אני חושבת שאחרי שהוא שמע את החלק הראשון הוא לא עיכל עד הסוף את החלק השני, שהעובדה שאני לא עושה מיניות עם אחרים כרגע לא נובעת מהעדר רצון או אנשים, אלא מחוסר עניין גופני. שהוא לא מבין כמה זה נתון לשינוי ממש בתקופה הנוכחית, ולא עושה את החיבור שאם אני אירוטית כלפיו (מה שקורה), אז ייתכן שהמיניות שלי חוזרת ללבלב גם בקשרים האחרים.
ואז הבנתי את כל זה, או לפחות חלקים מכל זה, ובאתי לדבר ולתת יותר מידע, ואיכשהו לתחושתי היה נחוץ לזה יותר זמן. נכון שהיפותטית יש ויהיה לנו יותר זמן על פני התקופה שעוד תבוא, אבל ממש התבאסתי לעשות את זה בקיצור.
"חשבתי, ואולי קיויתי, שעשויה להיות לנו תקופה של חסד בלי קשרים נוספים, ועכשיו אני מבין שאני נכנס למערכת". הוא אמר, וקצת כבש את ראשו איפה שהיה מונח, בכרבול של אותו רגע.
are you still onboard? שאלתי אותו. והוא ענה: כן.
ואני מאמינה בזה, אבל בחיי, זה לא היה מוצלח לחיות כל כך בתוך הראש של עצמי, והייתי מעדיפה לא לעשות את השיחה הזאת בקיצור. גם האמנתי בטעות שיש לנו הרבה יותר זמן באותה פגישה, את אותו הערב והלילה והיום שאחריהם, ובעצם הבוקר שלו היה תפוס והוא אפילו לא היה בטוח שאנחנו מעבירים את הלילה ביחד, והאי הבנה התבררה רק לקראת השינה.
האם זה דורש התנצלות? האם עדיף שאסתכל על זה כאל מתן אינדיקציה למה הוא יכול לצפות בעתיד מבחינת המודעות שלי לדברים ואיך הם עשויים להראות לאחרים? אני לא יודעת.
MJ בארץ. נחמד לנו להפגש. זה מעניין כי כל פעם זה מרגיש אחרת ועכשיו זה מרגיש כמו חבר.ה ותיק.ה שיש הרבה מה להשלים והרבה שלא צריך להשלים והרבה שאי אפשר להשלים וכל מה שמיטל כותבת על להיות ביומיום אחת של השניה מול הסוג היותר מסונתז של קרבה במנות. כמו בפעמים טובות שהוא מבקרת, מעניין אותנו להפגש שוב פנים אל פנים, והיפותטית מעניין אותנו גם לנסות לראות אם אפשר יהיה לשמור על תקשורת פנים אל פנים בזום. מעניין באמת 🙂 עד כה זה לא עבד אבל never say never!
ג'2 ואני נפגשנו אתמול, אחרי לפחות חצי שנה שלא התראינו 1X1. היה כרבול טוב ושיחה טובה ובסוף פתחנו יומנים וקבענו עוד פגישה. אני נפעמת ממנו תמיד כי הוא חי בתוך החיים שלו עם יומיום נהנתני של אוכל ופעילות וחברים, והוא *גם* מחזיק תפיסה שלי כחברה מוכשרת ומוצלחת שאפשר לצפות להיות בנעימים איתה שהם מצד אחד אישיים בהחלט, ומצד שני בלי יותר מדי טרחה הדדית, וזה כיף לי להיות בעמדה הזאת, שאנחנו נפגשים וזה נכון עלי. תמיד אני שוכחת שאני צריכה אנשים שמסתכלים עלי בכזאת אהדה פרקטית.
יש ילדון שהוא יומיומי בחיי, מאז שקבענו לנו בעת משבר כלשהי נקודת בדיקה יומיומית לפני השינה כדי לעזור להרפות מתלאות היום ולעבור לאיזור הזמן שלפני השינה. המשבר נשבר אבל הנקודה היומית נשארה. "השעה שלנו", או לפעמים בקצרה "שעה זה". אף על פי שאנחנו לא באותו גיל ולא באותם חיים, הזמן המקביל העקבי הזה מביא לקרבה. "אילו הייתם לחם, איזה לחם הייתם?" הוא פרסם שאלה ברשת החברתית, ועניתי "פיתה זעתר. עם תועפות זעתר ושמן זית", וזה זיכה אותי ב"כן, זה מאד נכון" מצדו, ומאוחר יותר לקראת הערב ב"דרך אגב, שמתי זעתר על הפיתה שלי היום בגללך", וזה אחד הדברים החבריים הכי משמחים שאי פעם אמרו לי.
זה בעצם מה שבאתי לספר, שמישהו אתמול סוגשל אכל זעתר כי הוא חבר שלי, ושזה איכשהוא הגיוני ובעל משמעות בעיני. כי קרבה עובדת בדרכים מסתוריות 🙂
מרצדת 
אכן קירבה היא דבר נזיל, הפכפך, קשה להגדרה או לקיבוע. אוהבת את המקום שבו את וג' נמצאים כרגע. מאחלת לך ולחדש להגיע להבנות לגבי מהות היחסים ביניכם…ואיך זה משתלב עם שאר מערכות היחסים של כל אחד מכם.
ממש אוהבת את מה שנרקם בינך לבין הילדון.
ובכלל…נשמע שזו תקופה לא כל כך רעה כרגע…
אהבתיLiked by 1 person
זה הרבה ואני לא מצליחה לעמוד בכל מה שהייתי רוצה לעמוד בו, אבל אני מנסה לנשום ולקחת על עצמי בעיקר דברים שסבירים.
פרוייקט ההייטק שלי סובל, מתקדם סופר סופר לאט, אני מקדישה לו את שולי זמן המחשב שלי בעודי מארגנת דברים ל"חיפוש עבודה אקטיבי", אבל הוא עוזר לי בדרכו לצאת מהבית, מה שעושה אותי יותר פעילה בגלובלי, ואני מקווה שהמעט שאני כן עושה יספיק בשביל לקבל המלצות אח"כ- כי אין לי ממליצים אחרים.
אהבתיאהבתי