אני לא זמין, אני לא פנוי…

המנוי אינו פנוי לאהבה


משהו התהפך ובשבוע שהיה לא הייתי בכלל המנהלת של מה שקורה לי. לא זכרתי לבוא לשום דבר מהשגרות הקטנות שיש לי במהלך השבוע והיום, כל מה שקיוויתי שיהיה התבטל כי לאנשים היתה קורונה או מחשש קורונה, ואז בסוף השבוע ירד גשם. מה מה מה.

אבל הייתי אצל מ' הגיק, ובני ביתו היו נחמדים ומשונים כרגיל, והוא היה יותר מחבק ממני (זה כמעט אף פעם לא קורה), וקיבלתי ממנו משקפת חד עינית קטנה. הפעם לא היתה לי סבלנות (עוד חלק מהמצב, במחשבה נוספת בטח גם הפחות חביקות שלי), אז בחרתי להסתלק די מהר, ומ' הסיע אותי לתחנת האוטובוס-שבת ואז רדף איתי במכוניתו אחרי האוטובוס שבדיוק פספסתי 🙂 זה היה חמוד ומצחיק. מה שטוב זה שלא נשארתי אחרי שלא רציתי להיות שם, וכך נשאר לי טעם של עוד ממ' ואנחנו מתמסרים במשחק החדש שמשגע את הגיקים- משחק ניחוש "חם-קר" שבו כל יום נבחרת מילה וצריך למצוא מה היא לפי רמזים מניחושי מילים קרובות סמנטית- במשמעות. כל יום יש מילה באנגלית ומילה בעברית וזה מתסכל ומעניין. לפעמים אני נתקעת, ולפעמים הוא. יש ציוני קרבה למילים (0-100, 100 זו המילה שחיפשנו), אז אפשר שאחד יבקש מהשני את המילה הכי קרובה בדירוג למה שהוא כבר מצא שעדיין יותר קרובה למילת המטרה. זה נחמד:
"מה יש לך הכי קרוב מעל 20?" הוא שאל אותי ואני הצצתי ומצאתי שזו מילת הפתיחה הקבועה. "חתול", עניתי לו וקרצתי. "לא הייתי סומכת על זה. זה ניחוש הפתיחה הדיפולטי". "לא עזרת לי בכלל", הוא שולח צילום מסך, גם הניחוש הראשון שלו היה "חתול". ביום ששיחקתי את זה עם אחותי גיליתי שגם שלה 🙂 זה משמח אותי במידה מגוחכת.

לאחרונה כשאני יוצאת מהלימודים עוד אור בחוץ, והיום חתכתי ישר לפארק הירקון, שיש כניסה אליו מאיזור הבורסה בואכה מכללת שנקר. היו שקדיות פורחות. היו שלוליות ובוץ. אפילו מצאתי תורמוס אחד קטן וכחלחל. השמיים הרחבים עושים לי טוב (וההליכה כנראה תורמת לרמות הסוכר שלי). לא רציתי להיות שם בחשכה אז בתכל'ס איך שהגעתי לצד התל אביבי של הפארק חתכתי למקום הכי קרוב שהיה בו אוטובוס ישר הביתה 🙂 רק במקרה זה היה במרחק שלושה בניינים מהבית של מ'. מתישהו אשמח לטייל לפארק איתו ועם מי שעוד יבוא, אבל אף פעם לא היינו חזקים בתיאומים בינינו. אני מתאמת עם אשתו כשאני רוצה לבוא אליהם. הפעם עקב הקיצור ותחושת העוד הצעתי להפגש בעוד שבועיים, ונעניתי החיוב. עוד נראה אם זה יצא לפועל, אני סקפטית להחריד וגם צינית יותר משצריך. בתכל'ס כבר קרה שהתעדכנו להם תכניות והם קבעו איתי מחדש, ועכשיו בקרוב יום השנה למותו של אבא של מ', אני חוזה שיהיה להם שקר משפחתי כלשהו. אבל אם יהיה, זה עדיין לא על התאריך שהצעתי ואולי גם לא יהיה.

לכאורה ככל שהאביב מגיע יותר טוב, אז למה אני ככה? אובדת במרחב הגדול של דברים לא מסומנים דיים.

חברה יצאה מבידוד קורונה וישר נסעה לטיול בעין חרוד והביאה משם צילומים של תורמוסים כחולים ממש ועוד כל מיני דברים יפים 🙂 שמחה בשבילה. שמחה שחושבים עלי ומצלמים לי. זה חשוב לי לדעת את הדברים האלה. אולי קיבלתי מוטיבציה רוצה ללכת לעשות את הזריקת-שלום של תחילת השבוע במקום הקבוע של יום ראשון לפני שעוד שבוע יתחיל בצורה לא-תחילת-שבועית.

2 מחשבות על “אני לא זמין, אני לא פנוי…

  1. "לכאורה ככל שהאביב מגיע יותר טוב, אז למה אני ככה? " לפעמים זה מה שקורה. אביב ושמש ופרחים ופרפרים ובכל זאת – החוויה הרגשית היא של נפילה ולא של התעלות. זה קורה, וכשזה קורה לא נותר אלא להסכים לחוש את זה, לחבק את עצמך ולתת לעצמך לעבור את זה, לעבור דרך זה……..ולהגיח בצד השני אחרי שזה מתפוגג מעצמו. ואז יותר טוב. לא?

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s