פקחתי את עיני, היה אז חודש שבט

היום בשטיפת הכלים שרתי כמה שירי הר-הכרמל, ונזכרתי בכל החריזה הדבילית שיש בשיר הזה.
באמת "חודש שבט" ו"ציפור קטנה אחת"? ועדיין אני יודעת את כל המילים ולא טועה בהן, אז כנראה החריזה עושה משהו לטובת הזכירות של השיר. אחת אפס, יורם טהרלב.

מתקדמת לה שגרה, בשישי שבת בישולים, בשאר השבוע לאכול מהמקרר ומהפריזר. השבוע זה היה שבוע של כן-עם-ג', והלכנו לטיול ארוך ארוך, בעיקר לאורך רצועת החוף בתל אביב. ספגתי הרבה שמש וגם לא מעט חיבה ורצון טוב (וגם הצלחנו לקנות לי חולצה מכופתרת סגולה!), וזה היה נעים מאד. היום קמתי איטית ועייפה וחוץ מלבשל ביליתי את רוב היום צמודה למרקע הקטן בכף היד שלי.

מלא דברים מעניינים קורים. הווסט עוד לא גמור, כבר שבוע שאני רק עושה ניסויים בלתפור לולאות כפתורים ויוצא נורא (המכונה אשמה! כמובן זו המכונה!) ואני לא מוכנה להניח את הווסט שלי מתחת למחט ולסכן אותו ככה. היום המופלאה ששמה כשמה של זו ששמה נכתב בכתיב חסר, רק שהוא נכתב בכתיב מלא דווקא, עדכנה אותי שיש מישהו בת"א שאפשר להביא לו את הבגדים והוא יעשה לך לולאות כפתורים. זה כ"כ מגניב! אבל כבר קבעתי עם חברה אחרת שאבוא אליה ואשתמש במכונה שלה כדי לתפור אותן 🙂 היא מחלימה מקורונה אז אני אפילו לא חייבת ממש להיות במסיכה בחברתה. לא חברה שפגשתי כבר הרבה זמן, בגדול אני פוגשת יחסית מעט אנשים ואף פעם לא היה חשוב לי לתחזק דווקא את הענף הזה, אבל ברגע שנהיינו שתינו תופרות מתחילות אז נהיו לנו שותפויות טבעיות. גם הזו ששמה נכתב בכתיב מלא היא תופרת מתחילה, אבל היא נכנסה לזה במלוא הקיטור של מישהי שעל הדלת של החדר שלה בטכניון רשום "פרופסור", אז כמעט תמיד היא יודעת יותר בזרתה משאני בכל ישבני המכובד, לשמחתי היא גם טובה בלתקשר את זה, ואפילו שאלה אותי שאלה לפני כמה ימים וזה היה מרגש מאד.

בענייני קורונה דווקא אחרי תקופת יובש ארוכה הלכנו ג' ואני יחד למסיבה שאני הוזמנתי אליה (ושכל מי שבא אליה עבר בדיקת אנטיגן ביתית לפני), ובניגוד למסיבה שהוא הוזמן אליה, באחת הזאת היה כיף, והוא היה מלא אנרגיה למחרת ובמצב רוח טוב 🙂 יחי ההבדל הקטן. לדעתי להעדר המוזיקה הקולנית היה רכיב גדול בזה, אבל כמובן גם החברה המשובחת. אני הייתי רוב הזמן באותו חדר פחות-גדול-ופחות-הומה שבו היתה גם זו ששמה נכתב בכתיב חסר, ולמרבה ההפתעה דווקא לא הייתי כל הזמן עם הידיים עליה, בגלל שהייתי עם הידיים על מישהי אחרת, שביקשה עיסוי וגם הציעה לי. מאז שאני יושבת מול מחשב הרבה יותר שעות ועושה פחות פילאטיס, הגב שלי אומר "כן בבקשה" וגם "עוד בבקשה" להצעות לעיסוי, וקפצתי על המציאה גם לעשות משהו עם הידיים בזמן שהתנהל דיון, שניתן כמעט לנהל אותו במוח כבוי מבחינתי, אודות העדפות מזג אוויר. אולי לא הייתי צריכה להיות עד כדי כך לא-נוכחת, אח"כ זו ששמה בכתיב חסר אמרה שהיה לה הרושם שהייתי מלא לא-איתם, אע"פ שבהחלט כן הייתי בתוך החדר (וזה קצת מצחיק שאולי גם אצלה אם אני לא עם הידיים עליה אז אני לא בחדר, אבל זה לא בטוח בכלל). בהמשך ניסינו לתאם, ואולי יהיה לי מזל וזו שהחליפה אתי עיסויים גם תצא איתי לטיול קטן בקרוב, לאיזורים ירוקים שהיא אמרה שחסרים לה. וגם אם לא, קיבלתי טיפ שיש פריחת תורמוסים בפארק אריאל שרון (=חיריה) ואולי אפשר להגיע לשם רק נטו בתחב"צ. זה ייבדק.

יש מישהי שפגשתי ואז פגשתי עוד ואז פגשתי עוד ואנחנו נפגשות כמעט כל שבוע כבר כמה זמן. אני לא יודעת איך לכנות אותה כאן (ואני גם מהססת לכנות מישהי כאן לפני שאנחנו מכירות מספיק זמן), אבל זה נחמד שמדובר בחברות על רקע נסיונות מקבילים לחיות חיים טובים. היא מספרת לי על שלה, אני מספרת לה על שלי, ואז הולכות לטיול ביחד כי זה טוב לשתינו, וגם נצפה בסרט, אינשאללה, בהמשך השבוע. שמעתי את אחד השירים בו והוא נדבק אלי מיד, משמח אותי ונותן קצב. המילים מעניינות, גורמות לי לרצות לראות איזה עוד ייצוג יהיה שם. היא גם כן חברה של זו ששמה בכתיב חסר, ולאור העובדה שהמסיבה של שבוע הבא נדחתה (כי קורונה), אנחנו מנסות אולי ליצור מצב שניפגש שלושתנו במקום זה, אבל אני פסימית, וואו, כל כך פסימית, בקשר לזה.

השיחות עם החברה הזאת עלו השבוע על משהו. היא דיברה על ההתמודדות שלה עם הרעיון, שכרגע לא נעים לה, שאי אפשר להיות אוטרקי לגמרי, ושצריך אנשים אחרים. אצלי זה העלה את הדברים מסביב לצורך במגע, והחשש להיות "יותר מדי" לאנשים על הרקע הזה. היא שאלה איפה באינטראקציות שלי אני מרגישה את החשש הזה, ויצא שבערך בכל האינטראקציות עם אנשים שחשובים לי, על רקע שהם צריכים את הקשר איתי פחות משאני צריכה איתם, ונענים רק בערך להזמנות שלי. שאני מרגישה שאני צריכה ללקט שברי התייחסויות וקרבה כדי להשלים את המכסה שאני צריכה, ושמעייף לי לעשות את זה ברצף כל כך הרבה זמן, או לסבול מהמחסור. שזה עושה אותי פסימית כתכונה, חוזה שחורות, מתוך נסיון שעם האנשים הספציפיים האלה זה לא עובד, והם הכי טובים שמצאתי עד כה.
"הרעיון שאנשים הם פחות מדי בעבורי, ולא שאני בהכרח זו שיותר מדי, הוא רעיון חדש", אמרתי לה, ובעצם לדעתי באמת שקלתי אותו במפורש די לראשונה. זה יכול להיות? להסתכל על זה ככה? זה יועיל להסתכל על זה ככה? שאצא ואשחר לי אנשים אחרים, מתאימים יותר, עם רצונות דומים יותר? זה קיים? אולי אם אחפש את זה רק אתאכזב? אבל זה לא שאני לא מתאכזבת (ומתעייפת) גם ככה.

הילדון, שסיפרתי לו על השיחה הזאת, אמר שגם אצלו יש מוטיב כזה, שהוא מחפש אנשים ש"יחזירו דחיפה באותה מידה שהוא דוחף", ברמת האינטנסיביות והרצון במערכת יחסים. ואני נהנית מהניסוחים הנוספים האלה. בעיני זה טוב להיות עם אוצר מילים יותר גדול. רציתי לבוא לדבר על זה כאן כדי שלא ייעלם באבק של היומיום.

השבוע אני מתכננת לפגוש את חברת התפירה למטרת שיהיה לי ווסט מוכן, ואת הילדון וחברה נוספת לפגישה שפעם היתה קבועה אבל כבר כמה זמן שלא מתרחשת, ואת החברה שדיברה איתי לצפיה בסרט, ואם נצליח במזימה אז את זו ששמה נכתב בכתיב חסר, ובנוסף יש מועדון קריאה בזום. ובסוף השבוע- ארוחה עם מ' הגיק ומשפחתו הנהדרים, שאני כבר מתגעגעת אליהם. כולם טובים ועם זאת אלה עדיין הרבה דברים לשבוע אחד. מעניין איך זה יעבור. מעניין איך אהיה בסוף השבוע. אם כמו ג' של אחרי המסיבה הקודמת, או כמו ג' של אחרי המסיבה הזאת, או בכלל כמו מישהי שהיא אני 🙂 אני מקווה שאהיה כמו אני שמרגישה שהיא התקבלה באהבה ויכלה לנוח במחיצת הרבה אנשים שונים שהיא רוצה בחברתם והם- בשלה.

אחת המדיטציות האחרונות היתה כזאת. שמתחילה מלחשוב על מישהו שבטוח אוהב אותך ולהרגיש את האהבה שלו, ואז עם הזמן להוסיף עוד אנשים, מרוחקים יותר בזמן ובמרחב ובנסיבות אבל שיש גרעין של אהבה ביניכם, ולרחוץ בזה 🙂 איזה מרחב מזין זה בונה.
והרבה מחשבות. ואח"כ, לגלות שהיו הרבה אנשים שהדבר היה להם קשוח, שהפסיקו באמצע כי לא יכלו לעמוד בזה. לשמוח בכך שיש לי מספיק כדי לדעת שיש כאלה אנשים, באמת יש.
שגם אם הנסיבות הן שהם לא מספיקים לי, או שאני יותר מדי להם, או שהם לא יכולים להיות בשבילי מה שאני רוצה שהם יהיו בלי להתפשר על משהו שהם לא רוצים להתפשר עליו, עדיין יש גרעין של אהבה בינינו. לרחוץ בידיעה הזאת.

כבר מאוחר ואני מחויבת ללכת לישון אז אעצור כאן, שבוע טוב ()

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s