אני כותבת הבוקר שוב אחרי מדיטציה, והיום יותר נוכח לי שיש את הגרון הזה שלי, משהו בו מסמן לי, רוצה תשומת לב. אני מחזירה את עצמי לכל הגוף והוא מחזיר אותי לעצמו, מכווץ. אני בתהיה: מה זה? האם אפשר "להרגיש לו את הצורה", לשים לב אליו ולסביבותיו שוב ושוב עד שהוא יתמוסס? או שמא זה ימשיך להעלות עוד דברים עד שיימאס לי? כנראה משהו באמצע, כי עוד תשומת לב כן משנה את החוויה מסביב יחד עם שהדבר עוד פה.
בימים האחרונים אני מדברת עם מישהי, חברה חדשה, ששואלת שאלות פתוחות וזה מאד מעניין. אני מגלה שהרבה פעמים אני לא יודעת לאן התשובה שלי תוביל, שהיא מתחילה צעדים בתוכי במקום להיות תשובה עם נקודה בסוף. זו חוויה שאני לא חווה הרבה. אני חושבת שאגיד לה את זה, זה לא יזיק 🙂
בעוד כמה דקות אקבל למייל שלי אוסף שאלות לפתרון, וכשאסיים איתן אולי אכנס לקורס שיעזור לי להרגיש בנוח עם הכישורים שיש לי כדי למצוא עבודה. אני מתרגשת וסקרנית מה יהיה אופי הדבר. ג2 המתוק מחזיק בדעה יציבה שאני מסוגלת לעשות יותר דברים משנראה לי ושהתחרות בשוק לא גדולה כמו שנדמה לי וזה גם כן נעים. אבל בכל זאת.
הולכת לפתוח מייל. יום טוב!
מרצדת 
רק אומרת שהדביקה( זוגתו של המהנדס) עובדת כבר מליון תלפים שנה בעבודה שבחיים לא הייתי מאמינה שמתאימה לה, ולדבריה גם היא לא.
עכשיו היא רוצה להחליף עבודה ולא יודעת מה מתאים לה, אז היא מתקשרת לכל חבריה קרובים וחברותיה הקרובות ושואלת אותם מה לדעתםן יתאים לה..
אהבתיLiked by 1 person
מבינה את הסנטימנט. כשאני ניסיתי לעשות את זה קיבלתי הרבה "משהו עם כרבולים" ו"את חכמה אז קשה לי לצמצם לך"
אהבתיאהבתי