אדון שוקו הולך לחפש חבר שלו

(אלה לא המילים).

איפה עצרתי?

בשבוע הבחירות היה לי את השבוע הכי מוגזם בעולם, נסעתי לשניים שלושה מקומות בכל יום, משל מעולם לא היתה קורונה. הסתבר שתחב"צ מקשה עלי וגובה ממני הרבה משאבים תכנוניים ואני כל הזמן מרגישה שאיזהשהוא כדור שבאוויר עלול ליפול. ובאמת ביום הבחירות ניתקתי את השיחה עם הזהוב כדי לצאת בזמן לאירוע, וגיליתי שאני צריכה להחליף אוטובוסים והייתי כל כך עסוקה בזה ששכחתי לחזור אליו עד איזה חצי שעה אחר כך. בנוסף התחיל איתי מישהו בתחנת האוטובוס ואשכרה נהניתי מזה.
הייתי עם ג2 ובת זוגו בשבעה של מ' הגיק בירושלים, ובעוד ביקור קצר בבית משפחתו ביום הבחירות (כי כל אחד מהאחים קטע את השבעה ונסע להצביע בעיר שלו, כמובן) שעשה לי ממש טוב. גם נהניתי מאד מההזמנה (בידי אשתו) וגם שמחתי לראות את הילדות, שלא הייתי במחיצתן כבר הרבה זמן. הג'ינג' הגדול ממש היתה מינימליסטית בנוכחותה, אבל בזמן שישבה איתנו הבריקה בסדרת משחקי מילים חריפים ומהירים, שהנדנו עליה ראש בהערכה. הקפצון התארכה מאד וטיפה התמתנה מולי, ומ' מספר שהיא כבר בתהליך שינוי לטינאייג'רית, אבל כשאני הייתי זה עוד לא נורא ניכר, היא צחקה והתפרקדה והיתה בכל מקום בו זמנית בדיוק כמו שהיא נוטה להיות, רק גדול יותר. זה היה שלוק של נורמליות ובית.
כל השבוע הזה הייתי בנסיונות מצד אחד לתקשר איתו ומצד שני לא לחצות אף גבול. חושבת שהצליח. מ' אמר לי בעדינות שהוא הופתע לא לראות אותי בהלוויה (לא נסעתי. הלכתי לשוק כמו בתכנית המקורית), אבל גם סיפר לי בחיוך שלקח לו קצת זמן לעשות את ההקשר מאיפה המוכר בשוק ידע לשלוח לו הודעת "משתתף בצערך".
ישבנו בתוך הרים של בלגן, חלקו תמידי, חלקו מקומי מזה שמ' היה עסוק בללוות את אבא שלו בבית חולים ואח"כ בשבעה, וחלקו נובע מזה שהם בתהליך של פינוי חדרים כדי להחליף יעוד בין כמה חדרים בבית. כשבאתי הוא היה בבית קפה, לשם יצא עם האנשים שרצו לתת לו תשומי שבעה ושכנראה לא היו מספיק מקורבים בשביל להיות מוזמנים ללב המאפליה. אבל כשאני עזבתי שמעתי בחצי אוזן את העדכון שזו חברים קרוב נוסף נמצא בדרך 🙂
נראה שאכן התשובה הנכונה לשאלה של המוכר בשוק "מה את בשבילו" היא "חברה יקרה של המשפחה". הרי הגעת לשוק יחד עם אמא שלי, אמר מ' הגיק. זה בהחלט מעמד יוצא דופן. מה אומר ומה אדבר. לפעמים הייתי רוצה של"מה את בשבילו" תהיה תשובה אחרת לגמרי, אבל הבה נעמיד פנים שזה האביב מדבר.

הסתבר שהאביב הגיע, והמניפיסטציה שלו, כבכל שנה, היא בכך שאני ארגיש רעבה באופן יוצא דופן למגע ולמין. אני שוב נזכרת בכמה קשה היה לי בשנה שעברה כשהתחיל הסגר והבנתי שלא יהיה לי את הזהוב תחת ידי בתקופה הזאת, ומבינה את עצמי דרך הגוף באופן שלא הבנתי כשהסתכלתי על זה במהלך הסתיו והחורף. לגבי השנה הזאת, מזל שהיה לי פלירטוט עם מישהו כל הסגר השני/שלישי. הוא התממש השבוע, בדיוק בזמן, והיה מאד משמח. למחרת גיליתי שרירים תפוסים במקומות מאד לא סבירים (שרירי הבטן העליונה, בעיקר) וצחקתי על עצמי ממש, אבל גם לפעמים הרישומים בגוף עושים בשבילך את האבחנה לגבי שינויים בהתנהגות, וכאן הייתי מרוצה שמשהו גרם לי להתאמץ עד כדי כך.
עוד בנושא זה: יש לי זוג חברים קווירז שאני מרגישה רגשות מעורבים לגביהם- עם אחד הייתי בקשר כל הקורונה, הוא איש יקר שאני מעריכה וספרתי את הזמן עד שיהיה מספיק בטוח בשביל להציע לו להפגש, ובן זוגו היה פעם מאהב שלי לשעה קצרה, והסיבה שאני רוצה לפגוש את שניהם ולא רק את הראשון היא ש…דעתי אינה לחלוטין צלולה. יש לי הערכה מסוימת למה הגוף שלי לא מעלה אותות אזהרה כשאני חושבת עליו עכשיו- בדרך כלל אני רוצה להמנע ממנו כי יש לו מיניות אגבית שקשה לי איתה. אבל עכשיו כנראה שלא יהיה לי קשה איתה, אז זו הזדמנות. הסיבה הנוספת שאני נותנת לעצמי היא שמזמן רציתי לראות את הדינמיקה ביניהם (עליה אני שומעת רק מבן הזוג הראשון) ועכשיו כנראה זה זמן שבו לא יפריע לי להיות בסיטואציה שנוחה גם להם (=אוהבים להיות בבית).

עם המאהב החייכן שהתחלתי לדבר איתו בגדול בסגר הראשון (ולכן כבר אוטוטו שנה לפלירטוטינו), אני מרגישה שהשיחות הולכות ומעמיקות. השבוע הוא שאל אותי למה אני מחשיבה את עצמי להט"ב וקווירית. זו שאלה שהרבה אנשים שואלים כשהם מגלים שאני כבר הרבה מאד זמן יוצאת רק עם גברים, ושאני עוברת כאשה. התשובה הנכונה ביותר כרגע היא: א. אינרציה אני כבר שם, ולא נעים לאף אחד לזרוק אותי מהקהילה ב. מתאהבת בנשים מדי פעם ג. אני על הקשת הטרנסית. סיפרתי לו על האופוריה המגדרית מכמה היבטים של לחשוב על עצמי כעל בחור (או זכר), וגם על המקומות שבהם אני דיספורית (כלומר: אומללה) כשחושבים עלי שאני אישה. הוא היה מופתע וקצת מזועזע, בהרגשתי. נאלץ להודות שמה שאני מתארת אכן "מסמיך" אותי להיות על הקשת הטרנסית. אבל קיבל, וזרם. הציע כל מיני פרקטיקות מעניינות לאינטראקציה בין הגופים שלנו, שעשויות להגביר אצלי את ההרגשה הרצויה. אני חושבת שזה מפתיע אותי ממש שהוא לא שופט אותי. ואני כמעט אסירת תודה. נראה לאן זה יילך. סיפרתי לו גם על עלמת התלתלים, החברה הראשונה שאי פעם היתה לי, וכמעט האשה היחידה שהיתה לי איתה מערכת יחסים שכללה מיניות בפועל ולא רק בתוך הראש שלי. הוא חלק איתי דברים שעוברים עליו בהקשר של מערכת היחסים הנוספת שלו שהתחילה במקביל לשלנו והסתיימה לא מזמן, וזה גורם לו לכל מיני התמודדויות. דיברנו על טיפול. הוא מאד מוצא חן בעיני והשיחה זורמת ממש יותר חזק ועמוק משציפיתי משיחה עם מאהב לזרום. גם זה חלק מהשיחה בעצמו, על אילו דברים מדברים במערכות יחסים ועל אילו לא. מה הוא חולק עם אשתו, מה אני מספרת לג' או לזהוב מתוך מה שקורה בחיי עם האחר, ועם השלישי (והרביעי). התשובה המביכה היא שאני מתחילה כבר להתבלבל ולא לדעת למי סיפרתי מה, אבל את הדברים שקשים לי ספציפית בקשר לאינטראקציות בין מערכות היחסים אני לרוב חוסכת מעצמי ולכן מונעת מהם, וזה לא להיט. ביני לבין עצמי אני תוהה אם הוא התחיל לשאול אותי שאלות יותר עמוקות כי התפנה לו מקום רגשי עכשיו כשהוא לא יוצא יותר עם המאהבת האחרת שלו, שכנראה נכנסה לו ללב באופן מאד אחר מאיך שאני. אבל אולי זה משהו גם בפתיחות שלי. ולכו תדעו, אולי זה בכלל האביב.

ביום השוויון האביבי פגשתי את "אם הפצועים" שהיא החברה שלי שאכפת לה מלוח השנה הפגאני (כי כמוני כמות האור בעולם משנה לה בחיים), ושבעבר הייתי מתעדכנת דרכה במצבם של כל נדכאי הקהילה כי היא היתה דואגת לדעת ולתווך להם עזרה נחוצה. בקורונה זה דעך, היא נכנסה לתקופת הסתגרות גדולה. היא סיפרה לי שהשותפות שלה, הלא הן ש' וע' חברותי משכבר, עוברות לחו"ל כי ע' הולכת לעשות שם דוקטורט, ושהיא, אם הפצועים, נשארת בדירה ובעקרון תצטרך לחפש שותףים "ואת הראשונה שחשבתי עליה". זה החמיא לי והפתיע אותי. אני מחפשת איפה אגור בסיום החוזה כאן עם השותפים (כי הם רוצים לעבור דירה ועלולים להחליט לעזוב את העיר הזאת ואני לא רוצה, בגדול), והדירה ביפו (במרחק הליכה מהים!) עם אם הפצועים נשמעת לי כמו אופציה הרבה יותר סבירה ובריאה מאשר הבית הקווירי הרחב שמניין שותפיו ולווייניו אף פעם אינו נגמר. אבל בבית הקווירי זול בהרבה. שוב, נראה מה ילד יום, אבל זו התפתחות חיובית מאד. מרוב שוק שכחתי להגיד לה שזו אופציה שמשמחת אותי ושאני אשמח לשקול אותה, אבל תפסתי את עצמי וכתבתי כמה ימים אחר כך. אל תתני לדברים חשובים לחייך ליפול בין הכסאות צנצ. דבר שהציע החייכן, והוא רעיון ממש טוב, הוא לדבר עם ש' וע' על החוויה של המגורים עם אם הפצועים, כי כדאי לי לדעת.

לא יודעת איך להגיד את זה, אבל הזהוב ונ' איבדו פעם נוספת הריון, הפעם בשלב יותר מאוחר. "כל העסק די מדכא" כפי שניסח זאת הזהוב. הוא מתקשה וקצת מסתיר שקשה, אבל היה אקסטרא נענה לחיבוקים בפגישתנו האחרונה, חושבת שהיה צריך עיגון גם כן. היא לא מדברת איתי. זה אבדן שמעט ידברו בו, ושוב אני מוצאת שמילים מכזיבות אותי ואין לי מושג איך להיות איתו בזה בלי להיות בזה מכל הכיוונים. אולי נהיה. אולי לא נהיה. הם ימשיכו לנסות ("גם רופאת הנשים שהתחילה מאוחר אמרה שאצלה היו כמה גמגומים כאלה בדרך והנה עכשיו יש לה שני ילדים", הוא נאחז בעדויות אנקדוטליות וזה אחד הדברים שהכי מבהירים לי את מצבו המעורער) ואני אשתדל מאד לא להשכיח מעצמי שזה תהליך שכבר התגלגל והיה קורה לולא. למרות ההתנהגות שלו על פני השטח, זה לא זמן טוב לצפות לדברים כבעבר.

התחלתי להשתמש באפליקציה למטלות שעוזרת לי לזכור לעשות דברים באופן מחזורי. כל יום מסמנת וי על לסדר מיטה. פעם בשבוע- להשקות עציצים. אני מגניבה אליה גם דברים שיותר קשה לי להתחיל לעשות, בתקווה שאולי זה יעודד אותי. לחלק מהדברים זה עוזר ולחלק לא. היה קשה, בשבוע העמוס עם ההרבה יציאה ולא מעט אנשים בכל מיני תחנות. אפילו שרובם היו ידועים ורצויים. הייתי מגיעה לסוף היום על סף דמעות מגירוי יתר והצפה. ובכל זאת אין מנוס, עלי להתרגל לזה. אבל כדי לעזור לעצמי היכן שאפשר, אמרתי לג' שעמוס לי ומכביד עלי, ושחשוב לי להשאר איתו בקשר ובכל זאת להקטין את העומס התכנוני, אז ארצה לקבוע איתו בתחילת כל שבוע לשבוע מראש. ובאמת קבענו לשבוע הזה, וזה הקל עלי. בנוסף הזכרתי לו שהמשמעות היא שעליו לאסוף מידע עד סוף השבוע שיהיה כדי שנוכל אז לקבוע לשבוע שאחריו. נראה אם זה יהיה אפשרי מצדו.

היום ובארבעת הימים הקרובים הולך להיות באופן וירטואלי הכנס הגיקי החצי שנתי. לאף אחד מחברי חוץ מזו ששמה נכתב בכתיב חסר אין כח אליו. אבל אולי דווקא אצפה בדברים עם השותפים שלי, דבר שכמעט אף פעם לא קורה, כי השותפה הביעה עניין בלצפות באירועי "אורחת הכבוד". אורחת הכבוד של הכנס באופן וירטואלי לחלוטין היא נעמי נוביק, שכתבה כמה ספרים שזכו להרבה הערכה בקהילת קוראי הפנטזיה בכלל והקוראים פה בארץ בפרט. לכבוד הכנס התחלתי לקרוא את הספר האחרון שלה, A deadly education, ואני נהנית ומסתקרנת בקשר לעולם, אבל גם נשאבת חזרה למחשב די בקלות. נראה כמה אספיק ממנו עד אירוע השאלות והתשובות 🙂

חג אביב וחרות שמח. שתצליחו לעשות דברים שאתם רוצים לעשות.

2 מחשבות על “אדון שוקו הולך לחפש חבר שלו

  1. לא הבנתי מדוע אלה לא המילים….אלה בדיוק המילים 🙃
    לנסוע לשניים שלושה מקומות ביום זה באמת מוגזם. גם בלי קשר לקורונה.
    המפגש עם ג'2 ומשפחתו נשמע פשוט מענג.
    מצטערת בשביל הזהוב על הקושי שהוא חווה בדרך לנסות להיות אבא. סקרנית על איך שכל זה משפיע גם עלייך. וטוב שאת שם כדי לנחם ולתמוך.
    חייכתי לגבי האפליקציה שמזכירה לך מטלות. אני פשוט משתמשת ב-calendar של גוגל, בתוספת של google keep עבור דברים מסוימים.
    נשמע שאת עם הרבה אנרגיות והרבה פעילות, תיהני.

    אהבתי

    • הלוואי שהיומן של גוגל היה מספיק לי, אבל כרגע הוא לא. הזמן עובר ורק משמיע "ווש" בחולפו על פני. אבל שמחה שבשבילך זה עובד! אצלי (התחושה שלי היא ש)אם אני לא מגייסת אנשים לעזור לי אני בקושי זזה, אז כל טריק שיתן לי עוד שבריר פרודוקטיביות זה מבורך.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s