לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא


כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא (ימי בנימינה, מילים אהוד מנור לחן מתי כספי. בחיים לא אשכח את הביצוע שנקלעתי אליו בטעות, כשהגעתי מוקדם מדי להצגה כלשהי שרמה מסינגר היתה הכוכבת שלה, והיא עמדה שם ועשתה חימום קול ושרה את ימי בנימינה, לדעתי עם הגב לקהל בכלל. לפני כמה שנים היא מתה מסרטן אבל הרגע הזה לא מפסיק להתקיים)


דבר ראשון, לאחרונה היו כמה פוסטים חשובים שצריך לדבר עליהם. אחד היה של מישהו שסיפר על חייל שהיה לו בפלוגה. שהיה בחור זהב, תמיד מתנדב, לא רצה לצאת לקצונה כי העדיף להשאר לעזור לחבר'ה במחלקה, אפשר היה להפיל עליו דברים ולדעת שהוא יתפעל אותם… מישהו שאם אחותו היתה מביאה כמותו הביתה הוא היה שקט לגמרי. והחייל הזה היה האיש האחרון שלקח כלי נשק והרג באמצעותו את בת זוגו. והוא, כותב הפוסט, עוד ממשיך לשאול את עצמו שאלות, על האם זה יכול "לקרות" לכל אחד. אבל מישהי הגיבה לזה תגובה מצוינת שאני רוצה לצטט. מפקד לשעבר יקר
כל פלוגה צריכה חייל כזה שיעשה הכל כדי שיאהבו אותו. שתפיל עליו משימה והוא יחייך ויעשה, שיעשה למען ויחד ולא יעורר אף רגש שלילי.
אבל אתה מבין שרב בני האדם, דווקא כן מתעצבנים שמפילים עליהם משימות וכן יוצאים לקצונה כדי לממש את עצמם וכן… לא עושים הכל כדי שיאהבו אותם, נהפוך הוא רב בני האדם עוצרים, מתעצבנים, מתמרדים, נכנסים לקונפליקטים .
מי שלא עושה את זה, שומר המון אנרגיה שלילית בתוכו ומוציא אותה במקום אחר.
הרבה מהגברים האלימים הם נרקסיסטים. הם יעשו הכל כדי שכולם יאהבו אותם ואכן, האישה מתקשה לפרוץ את המעגל ולהשיג תמיכה כי כולם בטוחים שהוא … הגבר הכי מדהים בעולם. תמיד מזמין למסעדות, תמיד מפרגן באיזו מתנה, תמיד יחתום על ערבות, תמיד ישקיע בסטארטאפ של החברה מהצבא…
מושלם.
אבל מטעם שאין דבר כזה מושלם, אנשים כאלה מנהלים מערכת שונה לחלוטין עם בת זוג (או במידת הצורך בן זוג) אשר רואה אותם באמת ולכן, לא יכול.ה לעמוד בעמדת המעריצ.ה .
הזוגיות מביאה לאור לא מעט קונפליקטים כשהמושלם ממשיך לנסות להיות מושלם כלפי חבר מהצבא אבל פחות כלפי אשתו .
בעיקר מה שקורה מפקד לשעבר יקר, זה שהחייל המושלם שלך, גודל ומנסה לתחזק את תדמית דר׳ ג׳קיל שלו – התדמית שתיסתדר לך בראש עם כל מה שזכור לך : מושלם, מרצה, רגוע, שליו אבל כשהוא מגיע הביתה הוא מר הייד : מקטר, מציק, מקטין, שתלטן ואם אפשר אז מבודד את האישה חברתית ואקטיבי בפירוק סמכות הורית כי גם מול הילדים הוא אמור להיות מושלם.
כל תופעות האלימות הרגשית, נפשית והפיננסית יכולים להגיע אצל מר הייד שלנו.
אז כשאתה מחפש גבר להכיר לחברה טובה או לבת שלך והוא כזה מושלם, כזה רגוע, כזה עושה הכל למען החברה – תתחרט.
תמליץ לה על מישהו שראית איך הוא מתעצבן, ראית איך הוא מתוסכל, ראית אותו כשהוא בכעסו.
לצערנו יש לא מעט דר׳ ג׳קיל כאלו בחברה. הם כנראה האחד הזה שיש בכל פלוגה. הם יגיעו רחוק בסולם הדרגות כי כולם אוהבים אותם, הם ישיגו סליחה על הרבה דברים עקומים שיעשו – כי כולם אוהבים אותם.
הרוב המכריע של הגברים הם אלה הנורמטיבים, והם לעולם לא ירצחו את נפשה של אישה או את גופה. לא יקטינו אותה בבית ולא יפארו אותה בהגזמה על דפי הפייסבוק.
הרוב המכריע של הגברים מודעים יותר לעצמם, מרשים לעצמם להיות פחות מושלמים ולכן, מסוגלים להראות לך ולחברים בצבא, בעבודה, גם את הצד הפחות מושלם שלהם.
בפעם הבאה שאתה רואה מושלם כזה של אמא… תחשוד .

רציתי שתראו.

זה דבר שאני חושבת עליו כבר כמה זמן, היה ידוע שדברים עם נ' היו קשים בין היתר כי אני נוטרת לה על זה שהיא מצליחה עם הזהוב בזמן שאני מדשדשת איתו. אבל האם מה שאני זה נחשב מאוכזבת ומעוצבנת בגלוי או פאסיב אגרסיב ואלימה? אני לא בטוחה למען האמת. אני גם לא יודעת איפה עוברים הגבולות. נראה שלנ' התקשורת לא התאימה, אבל אני לא בטוחה אם זה כי היא לא רצתה לדבר על זה שזה קשה באופן לגיטימי… אני יודעת שהיא ביקרה את זה שהייתי מתבאסת על הזהוב בגלוי כשהוא היה מפשל בזמנים ולא מעדכן, וזה עדיין נכון. אבל כשהיא סיפרה לי שהיא מתבאסת עליו בגלוי וגם רבה איתו על דברים, זה היה לגמרי חלק ממערכת היחסים בעיניה… כך שאני לא באמת מבינה מה ההבדל. אני רק מרגישה חסרת יכולת ותחת ביקורת. מקשיבה לפודקאסט שבו מראיינים מישהו שמטפל בגברים אלימים שאומר ש"התקף זעם הוא התקף חרדה", והולכת לחפש על זה עוד. בינתיים מצאתי מאמר אחד שאומר שחלק מהתוקפנות באלימות במשפחה נראה כמו התקף חרדה ודומה במאפיינים של החוויה שהתוקפים מדווחים להתקף חרדה ושאפשר לראות שאם משרים מצוקה פיזיולוגית (שמעוררת התקפי חרדה אצל אנשים חרדים) באנשים שאלימים אז זה מעורר אצלם התקף חרדה ואלימות. ואז יש דיון בכל מיני דברים על התניות שמדברים בשפה של חרדה (מנסים להמנע מהדבר שמעורר את החרדה וזה רק מגביר את החרדה) בשביל להסביר את העליה בתכיפות של אירועים אלימים וירידה בטריגרים הדרושים בנושא של אלימות… אהבתי את המאמר הזה. יש לי הרבה על מה לחשוב עכשיו.

אני קוראת עוד כל מיני דברים בנושא כעס כרגע, למשל סדרת המאמרונים האלה שמאד קל לקרוא וללחוץ על "הבא" וזה בגודל נגיש להתמודד עם המידע, וגם מצאתי את סדרת הסרטונים הזאת "זו בסך הכל בחירה" בקשר להתנהגות מתעללת והצעות לאלטרנטיבות התנהגותיות.

עריכה בקריאה נוספת: אני כבר לא זוכרת מה היה הפוסט הנוסף החשוב שהסתובב. אבל הסתכלתי בלינקים ששמרתי לעצמי מהימים האחרונים ומצאתי את הפוסט הזה של מישהי שג' ואני עוקבים אחרי הפרסומים שלה. הוא על להיות עצמך-השלם עם אנשים, ואנשים שמאפשרים את זה, וקצת איך לזהות אותם או מאילו דברים להזהר (כתוב: אם אנשים מעודדים חלקים בכם אבל מדכאים חלקים אחרים, ואתם מוצאים את עצמכם מרגישים לא משהו על חלקים בכם כשאתם איתם, אז זה מזיק לטווח הארוך, וכדאי לא להכנס עם אנשים כאלה למערכות ארוכות או אינטימיות). אבל מצד שני כתוב שאם יש אנשים שקל לכם להיות עצמכם איתם, אז תתפסו אותם ותהיו חברים שלהם כמה שאתם יכולים. זה גרם לי לחשוב: הרי יש לי הרגל קבוע של הסתרה עם אנשים, אפילו עם קרובים. אז אני לא יכולה להבדיל בין אנשים מהסוג שמאפשר לכולך להיות, אבל אתה תקוע בלופים עם עצמך שהיו עולים מול כל אחד בעולם, ובין אנשים שמשהו באינטראקציה איתם גורם לסרט להתפתח. איך יודעים? ג' טוען: מנסים לחשוף את החלק ולראות. "אז בקשר לחבר שלך היו לי הרבה מחשבות הסתרה", אני עונה לו. "יש לי חברים שלא מחוסנים עדיין וכאלה שלא רוצים להתחסן בכלל, והאחת שהיא מהבית הקווירי- אני לא מוכנה להפסיק לפגוש אותה עד שהיא תשתכנע להתחסן". "זה לא גורם לי לחשוב עלייך דברים רעים", הוא ענה, להפתעתי. אז אולי לא הייתי צריכה להיות תקועה בלא לדעת איך לדבר איתו על זה בשבוע האחרון? עוד יותר מבלבל!


אני חושבת שנכנסתי לכתוב פוסט בין היתר כדי לספר על ההליכה לאיבוד שהיתה לי לפני כמה ימים, הלכתי בשכונה של הבית הקווירי אבל בכיוון הפוך משאני בד"כ הולכת, ופספסתי פניה ואז איבדתי אוריינטציה ואחרי שהלכתי כברת דרך לאיזהשהוא כיוון הבנתי שאני לא רואה שום דבר שאני אמורה לראות וכן רואה באופק כמה דברים שמאד מפתיעים אותי, אז עצרתי להסתכל על שלט לראות לאן הגעתי. זה היה רחוב הקשת פינת רחוב הקשת.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 149331906_10159002119080489_660163831445956524_o.jpg

שונאת ללכת לאיבוד(!). לרגע זה ממש דפק את המוח שלי (נו עולם, למה אתה צוחק על חשבוני?), ואחר רגע זה התחלף בהבנה שיש רק רחוב אחד בכל השכונה שמצטלב עם עצמו ולכן אין ספק איפה אני.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 149350776_10159002335945489_1877045623927711689_o.jpg

חזרתי אל אחד הכבישים הראשיים מסביב והמשכתי ללכת בכבישים ראשיים עד שזיהיתי בוודאות לאיזה מהכיוונים צריך ללכת.
אבל נותרה לי תמונה מצחיקה וסיפור לחלוק עם אנשים ולראות אילו תגובות יהיו לזה. אחת החביבות עלי היתה "רק לך זה יקרה!".


מלא דברים נחמדים קורים. היום קיבלתי טרמפ מהזהוב לביתו של ג'. זו הפעם הראשונה שאנחנו מתראים מאז תחילת הסגר. ועדיין אני לא יכולה לסיים להרגיש אהובה מהחיבה של הזהוב, ששפעה הפעם. היה נהדר. והוא גם סיפר לי שנ' בהריון, והפעם הדבר לא נכשל בשלב בדיקת הדופק. אני חושבת שכל עוד אני מקבלת אהבה ממנו זה פחות מטריף אותי מקודם, ואולי זו פשוט ההשפעה של הפעם השניה מכל דבר מלחיץ.


ג' מבשל צ'ילי בדרכו העיקשת, הסבלנית, האיטית להכעיס. טוב שיש מישהו כזה כי כנראה הצ'ילי שלו ייצא יותר טעים מזה שאני הכנתי. בכל מקרה, משהו שהוא שאל הזכיר לי שהפוסט הזה נשאר פתוח על המחשב השד יודע ממתי (בטח סביבות תחילת השבוע) ואפשר לנצל את ההמתנה הארוכה כדי לבוא ולשגר אותו.

2 מחשבות על “לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא

  1. געגועים לרמה מסינגר המופלאה. איזה קול!
    געגועים גם לאהוד מנור.
    השבוע היתה סידרת כתבות באיזשהו ערוץ בטלוויזיה על שירים אגדיים והסיפור מאחוריהם. ריטה, החברים של נטאשה, הדג נחש….וגם "אין לי ארץ אחרת". והם ראיינו את גלי עטרי, ואת קורין אלאל – אבל את אהוד מנור לא יכלו לראיין. והרי המילים העוצמתיות המטלטלות האלה הן שלו. והייתי רוצה כל כך לשמוע מה יש לו לספר על השיר ואיך הוא נולד בתוכו.
    חבל.
    הפוסט הראשון שהתייחסת אליו טלטל אותי. תודה שהבאת אותו. הוא אומר דברים כל כך נכונים. להבדיל אלף הבדלות, כי לא היתה שם אלימות, אבל הזכרת לי חברה שהיתה נשואה לבחור שהכירה בתיכון. הם גדלו ביחד. והוא היה ילד טוב. ילד טוב של אמא, ילד טוב בבית הספר, חבר טוב. עזר לה לנקות את החדר שלה, מצא חן בעיני הוריה. מאז שהוא היה ילד קטן אפשר היה להושיב אותו היכן שהוא והוא היה נשאר. ילד טוב. והיא נכנסה להריון והם התחתנו, והוא המשיך להיות ילד טוב. ונולדה להם עוד בת, והוא התקרב לגיל שלושים ואז סוף סוף הוא נכנס לגיל ההתבגרות. מאוחר. והתחיל להתמרד. אבל הוא כבר לא גר אצל ההורים ויצא שהוא התמרד נגדה. והתחיל לבגוד בה ואיבד את הראש והסתבך גם עם בעלים נבגדים של הנשים שהוא נפגש איתן. ונהיה בלגן. לא חשוב הסיפור כולו, הם התגרשו ולקח עוד שנים עד שהוא התאפס על עצמו. אבל השורה התחתונה דומה: תיזהרו ממי שטוב מדי. מתי שהוא זה יתפוצץ לכם בפרצוף.
    עוד סיפור שהזכרת לי (סליחה שאני כותבת פוסט שלם בתגובה) – כשהייתי קטנה הורי סיפרו לי סיפור ילדים בספרדית על נמלה שמחזרים רבים הגיעו לפיתחה והציעו לה נישואים. "נמלה נמלה, תרצי להתחתן אתי?" שאלו בזה אחר זה כל החיות, ואת כל אחד ואחד היא שאלה רק שאלה אחת: "איך אתה עושה כשאתה כועס?" והתחתנה עם זה שהכי פחות הפחיד אותה. מן הסתם, נמלה-זכר או משהו כזה. סתם סיפור. אבל חשוב. אל תתחתני עם מישהו לפני שגילית בדיוק איך הוא כשהוא כועס.
    עם נ' היתה לך מערכת יחסים בעייתית – לדעתי בעיקר בגלל מי שהיא, בגלל האופי שלה. אני לא מכירה כמובן מערכות יחסים פולי אמורות, אבל מההתחלה היה לי מוזר שהיא חותרת ליחסים איתך. לדעתי זה לא עובד טוב הדבר הזה, יחסים בין מאהבות של אותו אדם. לדעתי היה שם תמיד מרכיב של ניסיון לשליטה, ולדעתי גם במקרה הספציפי שלך היא ניצלה את מצבך הנפשי, את חוסר הבטחון המובנה שלך, משהו – לא מסבירה את עצמי טוב אבל מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת. אולי לא במודע, אולי לא בכוונה, אבל מערכת היחסים איתה לא עשתה לך טוב בכלל.
    עדיף שתתמודדי עם הזהוב, עם ג', עם כל אחד – בעצמך. בלי שיתערבו לך, יעירו לך, ייעצו לך. זו דעתי. וזה מוביל אותי לכך שבמקום לאכול סרטים ולהתחבט בינך לבין עצמך מה את יכולה או לא יכולה לומר לג' – פשוט תהיי עצמך איתו. בסוף בסוף נראה לי שהוא אוהב אותך ומקבל אותך כמו שאת, warts and all כמו שאומרים באנגלית.
    בהזדמנות אכנס לקישורים לקרוא את המאמרים על הכעס. זה מעניין אותי. תודה.
    מודה שצחקתי בקול כשהלכת לאיבוד (וזה בהחלט יכול לקרות לכל אחד). קרה לי פעם כשהייתי בחתונה של בת דודה שלי באורגון. היה סופ"ש חתונה אמריקאי כזה במן כפר נופש או משהו דומה, ובערב חיפשתי את הבית שבו היתה סוג של מסיבת רווקות, ומצאתי את עצמי בפינת רחובות aurora borialis ו-aurora borialis. וכדי להגדיל את המבוכה, בכפר הנופש הזה היו שני צמתים כאלה של אותו רחוב עם עצמו. לא לולאה, לולאה כפולה (שמונה). 🤦‍♀️
    שימשיכו הדברים הנחמדים לקרות🙏

    Liked by 1 person

    • אני דווקא אוהבת כשאת מביאה רצפי אסוציאציות לפעמים 🙂
      זהו שבעברית לא נתקלתי בסוג הזה של אזהרות (מלא על נורות אדומות אבל לא על להכיר אנשים על קשת המצבים שלהם ושזה דבר טוב). ואולי אצלנו זו תרבות שפחות מודעת לזה. או לחלופין שבמקרה יצא שבספרדית מישהי פרצה דרך וכתבה ספר שהיה צריך אותו עד אז.

      אני ממשיכה לעכל את מערכת היחסים הלא טובה שהיתה עם נ' ואני חושבת לכתוב על זה עוד בהמשך. אני עדיין גם אוכלת סרטים של אשמה על עצמי ועל ההתנהגויות שלי כשקשה לי ואני מקווה לכתוב גם על *זה* בהמשך. בינתיים ולה המון דיבור רעיל אצלי אל פני השטח ואני מרגישה בת מזל על זה שאני חושבת את הדברים האלה בקול רם ואולי ניתן יהיה לנקז אותם ולהתחיל לחיות יותר ברור. רק מקווה שתמיד אמשיך לראות את הכשלים ברוע העצמי הזה, שלא יכול להיות כולו נכון.
      אני לא מאמינה שהיתה לך לולאה כפולה של אותו רחוב!!! איזה סיפור אדיר אני כ"כ שמחה שהבאת אותו.

      כמעט נאכלה לי התגובה על ידי הדפדפן. אולי זה רמז להכנס כבר למיטה. לילה טוב!

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s