מחשבות


עוד מעט. מ' הגיק כבר עבר את השבוע מאז החיסון השני ואני וזו ששמה בכתיב חסר התחסנו השבוע. עכשיו הגיע הזמן לדאוג מחדש שמא אחרי שניתן יהיה להפגש לא נעשה את זה בגלל סיבות שונות ומשונות.

זו ששמה בכתיב חסר אמרה שכל עוד לא ברור שבני אדם מחוסנים לא מדביקים הלאה, אין לה שום סיבה להאמין שנכון להתנהג אחרת מאשר כמו עד עכשיו, למעט במפגשים כמה שאפשר אפילו בין מחוסנים. כי יש לה ילדים, וילדים עדיין עלולים לחלות. זה הבעית אותי וצרם לי, כי זה נכון לגבי כל חיסון ולרוב בדיפולט אנחנו לא מחפשים להצדיק אי-הדבקה על ידי מחוסנים, אבל המצב הוא שכרגע תפוצת הקורונה היא די גבוהה בשביל להאמין שאם ניתן להוליך קורונה גם כשמחוסנים, אז זה מספיק לא בטוח בגלל המספרים הגבוהים.

אצל ג' הטוב, כל קבוצת הדיאנדי שלהם היא ללא ילדים, אז הוא שאל אותם איך הם מתקדמים בחיסון, והסתבר ששלושה מתוך הארבעה כבר בדרך או סיימו, ושהחבר הכי טוב שלו התחמק ואז הודה שהוא לא מתחסן, ולא מתכוון להתחסן. זה כבר היה סלע מחלוקת ביניהם במשך השנה האחרונה בקורונה, זה שהחבר הזה לא "לוקח ברצינות" את המגיפה כפי שג' מאמין שצריך. אבל *אף אחד* לא "לוקח ברצינות" את המגיפה במידה שג' לוקח! אז כשהוא אמר את זה בעבר, הנחתי שהחבר הוא בטווח הנורמלי. לא חשבתי שהוא יתנגד ממש. ועכשיו מתברר שכן, ושג' בשיא הרצינות לוקח את זה ל"זה אומר שאני צריך לנתק איתו את הקשר". לא לא להפגש איתו עד ששכל ייכנס לגולגלתו והוא יתחסן, אלא "אני לא יכול להשאר בקשר עם אדם כזה ועדיין לחשוב על עצמי כאדם מוסרי".
זה חבר שמערכת היחסים שלהם ותיקה מאד מאד, עוד מלפני שאנחנו נפגשנו, והם מדברים על בסיס יומי ויש להם פרוייקטי צפיה וקריאה ביחד, כולל שיחות נלהבות על התוכן. על בסיס קבוע. אחד מהאנשים שישב מסביב לשולחן איתו לקמפייני משחקי תפקידים לאורך שנה וחצי בממוצע בכל פעם, יותר מפעם אחת. יותר מפעמיים. הבנאדם שאני קוראת לו בצחוק "האהוב שלו", מפני שהוא החבר הקרוב הנוסף שנמצא ביומיום של ג', ושאיתו הוא מדבר ומתלהב ועובר חלקים מהחיים שלו.

ג', מה אתה עושה? אני חושבת. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מודאגת יותר ויותר בגינו. מרגישה אותו מרחיק אל מעבר להרי החושך.

לאחרונה הוא קרא טקסט שאני עוד לא הצלחתי לצלוח עד סופו על ניהול רשת חברתית קטנה באינטרנט. קרא והתלהב מאד והחליט שגם הוא רוצה והוא והחבר הזה קנו את מה שצריך לקנות והקימו את מה שצריך להקים והדבר הזה נמצא. הם הסכימו ביניהם על איזה סוג שיח צריך להיות שם ומה הם רוצים שהמרחב ישדר כדי לדחות מעליו את הסוגים של האנשים שהם לא רוצים. אבל לגבי למשוך אנשים שכן יהיו, הוא לא ממש יודע להגיד. לא איפה למצוא אותם, לא מה ייתן להם תמריץ להשאר. ואותי הוא לא הזמין בכלל. לא לחצתי, אבל זה מעליב אותי. כשהוא דיבר איתי לאחרונה על האנשים שהוא היה רוצה בחייו, הוא אמר שמבחינתו יש יתרון בכך שקשה ומסובך להגיע למקומות האלה שהוא בונה ומסתובב בהם. שזה סוג של סינון לסוג האנשים שמצליחים להגיע לשם. כשאמרתי משהו על הנגשה ועל הזמנה הוא קטע אותי ב"את לא תגידי לי מה לעשות", ואני יודעת: אין לי מקום שם. אולי באמת קיימים האנשים האלה והם יבואו ויימצאו לו במרחב הזה, אבל בינתיים הוא מרחיק אותי. אני מבינה את החזון שלו ולמה הוא רוצה את מה שהוא רוצה, שאנשים שיש להם עניין אמיתי ויכולת לחפור את דרכם לאן שהן רוצים יהיו בעולמו, אבל מה שמגיע אלי זה רק "אם את רוצה להיות חלק תצטרכי לקפוץ דרך חישוקים". זה לא מפתה אותי אפילו קצת. אני לא במקום לראות איך זה אתגר. ואולי זה אומר שאני באמת לא הסוג של בנאדם שהוא רוצה מסביבו. אני נופלת בצד של המושחתים בזה שאני לא רוצה לקפוץ דרך חישוקים ולפעמים אפילו מקבלת דיפולטים גם אם הם די לא נוחים אפילו. הייתי מודאגת מזה בכנות השבוע, ואז הוא עדכן בדבר עם החבר ועכשיו… אני חושבת שזה הוא. מפריז. מוכן מדי לשמוט אנשים שהיו אתו הרבה זמן. אני אמורה לא להיות מופתעת מזה שאידאלים חשובים לו יותר מהאנשים שמפרים אותם. ואני יודעת שזה לא עלי בכלל, שהוא קודם כל כללים ואז יישום של כללים, אבל אם האהוב השני שלו לא מוגן מזה, גם אני לא. וזה לא איפה שאני רוצה להיות מבחינת מערכות יחסים. לא רוצה להיות במקום שמישהו ישפוט אותי בלי לקחת בחשבון שום דבר שהיה בינינו בשנים האלה. ומצד שני, לומר שאולי בגין הקשיחות הזאת עדיף לי בלעדיו (ובלי הלחץ הזה) זה לא מופרז כמו ההתנהגות של ג' עצמו? אני מרגישה שאני נמצאת באיזור דמדומים של סטנדרטים כפולים.


היום הייתי אצל פסיכיאטרית לחשוב על המינון של התרופות, כי לפני כמה חודשים הפחתתי את אחד הכדורים נגד חרדה. אני חושבת שלא נהייתי מאד יותר חרדה בעקבות זה, אבל כשהיא שאלה אם נהייתי יותר רגישה, זה גרם לי לעצור ולחשוב קצת. אולי כן? הרי נבואות זעם תמיד ניבאתי בכל מקרה, ורוב הזמן הייתי במצב הרבה יותר קשה מולן מאיך שאני עכשיו. להפך, אני לא בטוחה כמה הגישה הפרגמטית שלי כרגע היא מוצלחת, כי כרגע אני יותר עסוקה בלהבחין בדברים שהייתי רוצה שהם יהיו מוגזמים אבל הם לא :/ ואף על פי שאני לא יוצאת מדעתי בגללם, מתישהו החרא יפגע במאוורר ו… מה אז?

4 מחשבות על “מחשבות

  1. לי יש בעיה עם אנשים שקובעים הכול על פי עקרונות מוצקים. כמו מי שיקבעו בנחרצות שהם לא יכולים להתיידד עם אנשים שמצבעים עבור פלוני או אלמוני. אלה קביעות מוזרות בעיניי. כנ"ל בעניין החיסונים. אתמול התווכחתי על זה מספיק, אבל גם עכשיו הנחרצות של אנשים בעניין הזה מפתיעה אותי. למה אי אפשר לקבל שלאנשים יש סיבות, ושהסיבות שלהם לא בהכרח טיפשיות או מושחתות רק מפני שהן שונות מהסיבות שלי ורק מפני שאני חושבת אחרת? זה הרי לא הופך אותם אוטומטית לפושעים.

    מתחיל להסתמן שהחיסונים עוזרים גם נגד הדבקות, אבל היות שזה עוד לא לגמרי ברור, נראה לי בסדר להמשיך להקפיד על מסכות וכדומה, חוץ מאשר ב'קפסולה' שלנו, כמובן. כל זמן שאני רואה שיש קצת שיפור, אין לי בעיה להיות סבלנית, כי השיפור מאפשר לי לראות אופק, אפילו אם הוא רחוק.

    מאחלת ימים נטולי חרדות. יש לי אי-איזה ניסיון איתן, ואני יודעת איזו ברכה זאת כשהן מרפות.

    אהבתי

    • תודה, עדה יקרה.
      העניין הוא שבשביל להגיע לחסינות "עדר" נגד קורונה צריך שיתחסנו המון המון מהאנשים המבוגרים (גיל 16 ומעלה) בשביל להגן על הילדים (שלא מאושר לחסן אותם עדיין) ועל האנשים בקבוצות שלא ניתן לחסן אותן. אז כל בנאדם בריא שלא מסכים להתחסן הוא באמת מעכב את הסוף וגם תורם לסיכויים להפצת המחלה וזה לא דבר של מה בכך. זה אחרת אם אני רוצה להתקין על המחשב שלי תוכנות שלא עושות בדיוק את מה שאני צריכה רק כי אפשר להשיג אותן בלי לעבוד, ולא לרצות להתחסן עד שרואים אם באמת כל שאר האנשים מתחסנים בלי תופעות לוואי, בתקופה של מגיפה. אחד משפיע עלי בלבד ואחד נוגע גם לבריאות הציבור.

      שמחה לשמוע ממך שהסבלנות שלך מתרחבת כי רואים יותא טוב את הסוף מבחינתך. אני מאד מקווה לזה גם אצלי אבל קודם שמ' הגיק יגיד שאפשר להפגש ואז אני כנראה ארגיש הרבה יותר הקלה. בינתיים אני פוגשת בדיוק את מי שפגשתי גם כשהיה סגר. וג' עוד לא פגש אף אחד לדעתי- יש קורונה לאחות של אמא שלו ולסבתא שלו, ועד שלא ברור מי מטפל בהן אז הוא לא הולך לפגוש אפילו את ההורים שלו.

      אהבתי

  2. צודקת זו ששמה בכתיב חסר, שבעצם צריך להמשיך להתנהג כמעט כמו קודם מבחינת הריחוק והמסיכות וההיגיינה, אבל. אבל כי מרגע שאת שבוע אחרי החיסון השני את כבר יכולה, לדעתי, להיפגש גם עם אנשים שנזהרת לא להיפגש איתם קודם, לעשות פעילויות שנמנעו ממך קודם, להרגיש יותר חופשיה כי הסכנה להידבק (וגם אם כן, לחלות במחלה קשה) ירדה באופן דרסטי.
    התגובות של ג' מרגישות לי מהסוג המצמצם במקום להרחיב. להגביל במקום להכיל. אני יודעת שקשה לך עם זה אישית, ביחסים איתו, אבל זה באמת קושי שהוא מציב לעצמו וכתוצאה מכך לאחרים שהיו בקשר איתו. כואב הלב עליו אבל כל עוד הוא לא יעשה עבודה או ינקוט צעדים להשתנות, זה מה שיש. לא יודעת אם יש משהו שאת יכולה לעשות עם זה, פרט כמובן ללומר לו באופן ברור, עדין וחומל אבל ברור, איך זה גורם לך להרגיש.
    לא לגמרי הצלחתי להבין אם את מרגישה בשינוי לטובה או לרעה או בכלל לא – כתוצאה משינוי המינון של התרופות. בכל מקרה גם אני מאחלת לך רוגע והנאה בכל מה שתעשי ועם כל מי שתפגשי.

    אהבתי

    • להגיד איך אני מרגישה זה קשוח. אמרתי לו שאני לא אוהבת את העובדה שהוא מוותר ככה על יחסים עם בנאדם במקום לריב איתו כהוגן.
      הוא אמר שלא כל האנשים מסוגלים לריב ושעם החבר הזה בעבר לא היה לו נסיון טוב עם זה ואין לו סיבה להאמין שזה ישתנה דווקא במחלוקת הזאת. אבל זה נתן לי קצת על מה להשען בהקשר של במה זה שונה מהקשר שיש בינינו.

      אני גם כן ממש תוהה בקשר לתרופות. אני מרגישה בשינוי בשינה בתקופה הזאת- היא יותר קלה ואני מתעוררת יותר בקלות. אבל כשהיא שאלה אם אני גם יותר "רגישה" אז זה העלה לי את האופציה שדווקא כן, זה דבר שיש אותו ופשוט לא ניסחתי אותו עד עכשיו. הבעיה היא, שכמו שעכשיו הפסיכיאטרית הסכימה איתי שלא נכון להוריד עוד את המינון של נוגד החרדה, כי זה קרוב מדי להפסקה של הטיפול ו"א נדע מה זה מה", אז ככה גם עם ההפסקה של התקשורת עם נ', לדעתי זה הרבה יותר משפיע עלי מאיזהשהוא שינוי במינון של איזושהי תרופה.
      ואני מתחילה להרגיש שממש חבל שלא הפסקנו לדבר לפני חצי שנה כבר, זה היה יכול להשאיר לי יותר זמן עם הפסיכולוגית לדבר על דברים! אבל זה באמת לצערי בתחום הקאונטרפקטואלס (תנאים בטלים), "לו רק", "חבל שלא", וכאלה. ואנשים גרועים בקאונטרפקטואלס, בגלל זה גם קשה נורא להסביר ש"הסגר לא מוריד את התחלואה" לא אומר "מבחינת תחלואה בלי הסגר יהיה יותר טוב". אנשים שומעים שהוא לא עובד- אז מסיקים שצריך לבטל אותו, ולא לחזק אותו ולהוסיף לו, כי לא מצליחים לדמיין מה היה קורה בלעדיו.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s