בוא הביתה במהרה, עם הרוח הקרירה

(שיר תשרי, רחל שפירא אהובתי)


נובמבר. מלא אנשים מקהילת האינטרנט שלי משתתפים באתגר כתיבה שנמשך כל נובמבר והמטרה הסופית שלו היא לכתוב ספר בחודש. הכוונה היא שכל יום כותבים מספר עמודים כלשהו ובסוף יש טיוטה. קיימים אפילו אתרים שאת מקלידה בהם והם סופרים לך מילים ועושים לך סטטיסטיקה עד סוף החודש 🙂 בעולם אחר בפייסבוקים מישהי משמחת כתבה "אני עמוסה מדי בשביל זה, אבל יכולה לכתוב סיפורון ביום". ועכשיו עוד כל מיני אנשים מצטרפים אליה ובכל יום יכתבו סיפורונים. זה… מעניין. שמחה בשבילי שיהיו סיפורונים בחיי, אבל לא רוצה לכתוב סיפורונים בעצמי. כן חשבתי על לכתוב משהו כל יום כדי לראות אם עד סוף התקופה יווצר מזה הרגל וזה יהיה חסר לי לא להמשיך.


הבוקר באחת הקבוצות בוואטסאפ מישהי פרסמה לינק למוזיקה של פאנטאם, מה קוראים אותו באנגלית hang drum, וזה עכשיו באזניות שלי ומאד נעים לי. אני על הגג בדירתן של חברות וסופגת את שמש הסתיו שיש כאן. גם אתמול הייתי פה, ובשני המקרים הסיבה העיקרית היא שזה מצריך הליכה כדי להגיע וגם יש פה אוויר פתוח עם צל וצמחיה שאני יכולה לשבת בו ולדעת שיש מים, שירותים, אינטרנט, חברות בסביבה. חברות זה חשוב. זה אחד החשובים העיקריים. אבל גם הגג מפליא לעשות אותי שמחה.


היי, תראו מה זה, זה כבר היה אתמול ולא לחצתי על "פרסם" 🙂 היו כל מיני דברים מעניינים אתמול. ובכלל בשבוע שהיה.

יש לי סיפור כמעט כל שבוע עכשיו על קשיים וחוסר הבנה מול נ', אבל התחושה שלי היא גם שדברים מתבררים יותר ויותר קרוב למתי שהם עולים וזה מרגיש פחות מסוכן, וגם שהזהוב יותר מעורב בפישור ממה שהוא היה וזה מנחם.

בשבוע שעבר נסעתי לפרדס חנה לבקר את הזהוב בביתו. עד כה רוב הפגישות שלנו בזמן הקורונה שבו רלוונטי להתנייד היו אצלי, כי לזהוב יש רכב ואני תלויה בתחב"צ, שמומלץ להמנע ממנה אם אפשר. אבל הם עכשיו משפצים בדירה שקנו והוא צריך יותר להיות שם בבקרים כדי "להראות נוכחות" באתר השיפוץ.

חששתי מעניין התחב"צ, כי בדיוק בסוף השבוע שלפני כן עשיתי סיכום עם ג' להפגש יותר, ולא רציתי להיות מי שתייצר מכשול מול זה, על ידי חשיפה לתחב"צ שבטיחות הקורונה שלה מפוקפקת. התלבטתי מה להגיד לג' על זה, אם לספר לו שאני מתכננת לקחת רכבת לפני הנסיעה, ולשאת בחשש כפול- שלי ושלו, שמא זה מסוכן, ואז שאולי החשש הזה ימנע ממני לנסוע, או רק אחרי כשכבר אדע כמה רע זה היה, ואז במקרה הכי גרוע אם יתקבל על דעת שנינו שרכבת זה בעצם לא רעיון טוב, נצטרך ג' ואני לא להפגש למשך פרק זמן סביר כלשהו עד שיהיה ברור שאני לא חולה. בסוף עשיתי איתו שיחת וידאו זהירה, הסברתי לו שהעת מחייבת שאני אגיע יותר לביתם של נ' והזהוב ושאני מתכוונת לקחת רכבת ולראות מה יהיה המצב. הוא קיבל את זה ממש יפה בסך הכל, ולשאלתי נתן לי רשימה של דברים לשים לב אליהם כשאני נוסעת, והאמת? היה ממש בסדר. האנשים ברכבת ישבו בנפרד, עם מסיכות, בלי אכילה ושתיה בקרון. היתה כריזה מדי פעם להיות עם מסיכות כל הזמן. אשכרה בדקו לי בכניסה שהזמנתי "שובר" להכנס, אע"פ שברור שלא הצליבו עם תעודה ובעיני די טוב שכך.

הלכנו לישון סופר מוקדם והתעוררנו להתחבק בבוקר עד שנ' חזרה מהעבודה והלכה לכאורה לישון אבל בפועל לא יכלה שלא להתעסק קצת בענייני דירה. בשעת ארוחת הבוקר שאני שמתי ליד השולחן של הזהוב שרשמית עבד באותו זמן והיא זינבה בה בזמן שאני אכלתי בחוץ, הופיע אבא שלה עם איזהשהוא עניין של שיפוץ, ושאל מי אני. "חברה", ענינו כולנו והוא נכנס להתעסק בדבר איתם. בשעת בוקר מאוחרת כלשהי, אחרי הפילאטיס שלי, הלכנו לראות את הדירה שבשיפוצים. היה המון רעש. להפתעתי שלפתי מהתיק אטמים שלא ברור איך ולמה הם עוד היו שם אחרי חודשים של השקטה של העולם, ומאד שמחתי לתקוע אותם באזניים. הם אפילו נתנו לי יתרון של לשמוע את השיפוצניקים דרך הרעש. הדירה נחמדה, הזהוב חצי עשה לי סיור: מרפסת, מטבח, סלון, אמבטיה, חדרי שינה, חדר עבודה שהוא גם פוטנציאלית חדר לעוד ילד, כשיהיה. כשחזרנו השכנים התלוננו בוואטסאפ של הבנין על הקידוחים והם (נ' כבר חשרה מהעבודה בשלב זה) התלבטו מה לענות שיהיה מכובד אבל גם בלי לעכב עוד את החלקים הרועשים. אח"כ הזהוב עבד ונ' ישנה ואני קראתי עד שהתקרבה שעת צהריים ונ' קראה לאחת הילדות שלה לאכול. אכלנו המבורגרים והיה ממש טעים. קצת התקשקשנו, והזהוב לקח אותי לרכבת שוב.

למחרת נ' ביקשה שהמיטה תהיה פנויה עבורה כשהיא חוזרת מהעבודה (זה היה ככה בבוקר, אבל בכל את ביקשה), וסיפרה לי שהילדה שאלה אותה איפה ישנתי. "נראה לי שבסלון", היא ענתה. שאלתי אותה מה לדעתה על זה והיא אמרה שלדעתה הילדה בעיקר רצתה לדעתם אם ישנתי במיטה שלה, ושאין לה כל כך כוח להתמודד עם שאלות עלינו, "מספיק אני עונה על המעבר כל הזמן". לא התרגשתי כל כך כי זו ילדה שכל הזמן שואלת שאלות, ככה היא מתמודדת עם שינויים, אבל בכל זאת תהיתי מה מאחורי ההצהרה הזאת. "אפשר שניפגש פעם כשאת כן ישנה בבית ונשאל את הילדה רשמית אם אפשר לישון במיטה שלה", הצעתי, ונ' ענתה "אחרי שנעבור". ואז שאלתי: "לא תהיה מיטה בחדר האורחים כשתעברו?" ונ' ענתה "נראה לי שתהיה", וזה הדליק לי נורות אדומות כי השתמשה בבדיוק באותו ניסוח שבו שיקרה לילדה על איפה ישנתי בלילה.

העליתי את זה בפני הזהוב בפגישה בינינו שאחרי זה, והוא אמר "איזה חדר אורחים?" ושבכלל לא התייחסו בתכנונים לעניין הזה של אירוח אלא חשבו על החדר כעל חדר משרד/עבודה ובנוסף כוונה לחדר ילד. "בעבר דיברנו על לכלול מקום בשבילנו לישון שהוא לא המיטה שלכם", הזכרתי לו והוא הודה ששכח, ולא חשב על זה, ושבגלל התקופה הארוכה שלא באתי אז הוא יצא מנקודת הנחה שאני גם לא אבוא. זה היה מצער כי בעיני היה מלא קורונה בתקופה הזאת ובין הסגר הראשון לשני, ברגע שהזהוב חזר לעבוד במקום שאליו אפשר לקחת רק אוטובוס אחד, אז באתי אליו לעבודה בשעת הסיום כדי לנסוע יחד לפרדס חנה, אפילו שקורונה. בכל מקרה, סיכמתי, הייתי מצפה ממך שזה יהיה באחריותך לדאוג לזה ולתכנן את זה, כי יהיה פחות נוח לנ' שהיא לא יודעת איפה היא הולכת לישון כשהיא חוזרת מהעבודה (או שתמיד נהיה מוגבלים בלפנות את המיטה לפני שהיא חוזרת), ולא מתאים שנישן בסלון כי זה מרחב ציבורי. ושלחתי אותו לברר עם נ' למה היא התכוונה ב"נראה לי" הזה.

הזהוב ברר ואמר לי שנ' טוענת ש"נראה לי" היא התכוונה בדיוק לזה, שנראה לה שצריך שתהיה מיטה בחדר הנוסף הזה, שכבר יצא להם לארח נגיד את אמא שלו (במיטה של הילדה באמת) ולא יזיק שיהיה איפה, ובמיוחד שאם תהיה שם מיטה אז אף ילדה לא תשאל את עצמה אם ישנו במיטה שלה. הייתי רוצה שהזהוב יכלול אותי בתכניות שלו מראש, ומוזרה לי ההתנהלות של נ' בקשר לזה, אבל זו תשובה סבירה אף על פי שיש לי תחושה שלא מספרים לי את כל הסיפור ושזה שינוי של היעוד של החדר שחושב מחדש. טכנית אני בסדר גם אם חושבים על שינוי של הייעוד של החדר עכשיו, זה יותר טוב מכלום וזה כן שינוי של התכניות כדי לכלול אותי, פשוט… מצריך יותר עמידה על המשמר ואקטיביות מצדי. לפחות הזהוב לא התנער מזה ונ' הגיונית. "היא נשמעת מושלמת", אמרה לי אחת החברות מהבית הגדול. "אילו היא היתה מתכננת לך מקום היא פשוט היתה מושלמת אקסטרא", וזו גם פרספקטיבה.


אתמול היה פה המאהב השלישי שלי, שפגשתי במסיבת כרבולים ציבורית לפני שנה לפני הקורונה, ושהתחלנו להתכתב באופן יחסית אינטנסיבי בסגר הראשון ולצאת אחריו. זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים אחרי המעבר לשעון חורף, והייתי מפוהקת ומלאה הרהורים ובסוף יצא שכל הפגישה התחבקנו ודיברנו. על ריבים ומתחים אצלם, על המתחים אצלנו, על התקופה הזאת. אני מאד מרוצה מהתקשורת עם האחד הזה. אנחנו מספרים לא מעט דברים, וככה אפשר לדבר עם הזמן על מורכבויות יותר גדולות. אפילו היתה לי הזדמנות להגיד אתמול "מזמן לא דיברת על האנשים בעבודה שלך וכמה אתה אוהב אותם" וזה חשף עוד נושא שיחה רלוונטי, ואני חושבת שמזמן לא הייתי מספיק בתקשורת עם אנשים שמספיק פתוחים בדיבור שלהם בשביל לשים לב מה הם לא אומרים.

אני מתעסקת הרבה בזמן האחרון במה קורה במערכת יחסים עם מאהב/ת כשלא עושים סקס, במפגש או לתקופה. במערכות חדשות זה גורם לי לשאול את עצמי אם הן יחזיקו לעוד הרבה, או בכלל. במערכות ישנות זה גורם לי לשאול את עצמי מה מוקדי החיבור שלנו, ומה להעמיד בצד את האחד הזה עושה לקשר, ולחיים שלי מחוצה לו. הזהוב עושה ילדים עם נ' וכחלק מהמאמצים המאסיביים שלהם בכיוון הזה יש לו (להם?) מדיניות שימור זרע מסוימת חלק מהחודש. כלומר, אין לי מיניות עם הזהוב חלק מהחודש, וזה מעלה בי הרבה מורכבויות. מסביב לאיך שזה נוצר, מסביב לאיך שתוקשר, מסביב למה הגבולות ואיך מתייחסים לדברים שנמצאים ליד הגבולות. בגדול מרגישה שלא בנוח. מצד שני זה מפנה הרבה מאד תשומת לב שמתועלת למילוליות, אז יש בזה גם יתרונות. "אני לא מקנא בו", אמר המאהב החדש על הזהוב כשסיפרתי חלק מזה, והתכוון שזה לא פשוט לתווך את זה. נכון, וגם אני לא מקנאת בו אבל זה לא משנה את זה שאני לא מרוצה ולא נעים לי (~אנחה~).

והנה היום אני כבר נוסעת שוב, לשם.
התכנון המקורי היה ששוב נ' תהיה בעבודה והזהוב ואני נבלה את הערב יחד ונלך לישון מוקדם וכו', אבל לנ' קרתה איזושהיא תאונה אתמול והיא מוגבלת בהתניידות וזה מגביל אותה גם בללכת לעבודה. היא תגיע לרופא רק מחר במהלך היום ובינתיים מסתובבת עם קביים בבית. השורה התחתונה היא שבדיוק קרה מה שהצעתי- היא בהחלט תהיה בבית 🙂 ונבלה את הערב חלקו בשלשה, ואני (אבל גם הזהוב) נישן הלילה במיטה של הילדה. ונקווה שהדבר הבריאותי הזה יהיה מינורי וקל, כי לא כיף להיות מוגבל בניידות. זה מעניין, כי בעבר היה ביקור שבו היתה תכנית שאבוא לעשות את הערב איתם בשלשה, ואז נ' הוקפצה למשימת שמירה-על-סבתא בלילה (הסבתא הזאת נפטרה מאז) ויצא להפך. אז אני די מרוצה מכך שזה יכול לקרות לשני הצדדים. רק מקווה שהזהוב יסתדר עם ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם גם כשנ' בבית ואולי צריכה סוג כלשהו של עזרה. נחיה ונראה.

——————————-

לפני כמה ימים התחלתי לראות סדרת טלוויזיה בנטפליקס. כרגיל הבחירה הראשונית שלי היא סדרה מצוירת, הפעם "שי-רה ונסיכות הכח", והיות וזו הצפיה הראשונה שלי בנטפליקס, אז מאד בולט לי איך הם מעודדים בינג'ים על סדרות- עוד בטרם מסתיימים הקרדיטים על הפרק שהיה, אם לא לוחצים על שום דבר, יתחיל הפרק הבא. זה מפחיד ומפתה! ואני אכן מתקדמת מהר מאד בסדרה.

המחשב כבר התייאש, ולא רוצה יותר לשמור את הטיוטות של הפוסט הזה מרוב שהוא מבלה על הדפדפן פתוח ולא נשלח. לפני שאנסה לפרסם אעתיק את כל הטקסט, כדי שאפשר יהיה להדביק אותו בחלון דפדפן חדש ולפרסם משם. לפני שאני יוצאת מהבית היום אני רוצה עדיין לראות עד הסוף עוד פרק בסדרה, ולקרוא שני טאבים נוספים שפתוחים פה בדפדפן שלי, לא בהכרח בסדר הזה. אני אומרת לכם את זה כי זה מה שהייתי עושה לו היתה כאן חברה לשמוע 🙂

6 מחשבות על “בוא הביתה במהרה, עם הרוח הקרירה

  1. בסך הכל דווקא נשמע שלמרות קצת מתח ומעט חריקות, היחסים עם נ' ועם הזהוב ועם שניהם מתנהלים להם לא רע. להרגשתי. גם הנסיעה ברכבת (שהיא בערך התחב"ץ היחיד שבאמת מקפיד כנראה על תפוסה תקינה ועל ההנחיות של הזמנת שובר מראש) נשמעת סבבה לגמרי.
    לגבי נטפליקס – אפשר להגדיר שזה לא יעבור אוטומטית לפרק הבא….אם זה מה שאת רוצה

    אהבתי

  2. בינג'ים של סדרות זה אחד הכלים המרכזיים שלי לתקופה האחרונה. אשר לזהוב ונ' ואת, אני רק הערה מהצד: עם כל העובדה שנ' נפלאה בסך הכל, עם חריקות פה ושם, את הגלגל החמישי שם. זה משהו שלא קל להודות בו, נ' שם איתו כל הזמן, ואת אורחת. יש לזה גם יתרונות כמובן, אבל מבחינתך זה אכן קשה, אפילו מאוד. ההתמודדות שלך עם זה מעוררת התפעלות, אבל עוד יהיו שינויים, במיוחד אחרי שיהיה להם ילד משותף (וכבר עכשיו עם מדיניות שימור הזרע). אני תוהה מתי יגיע הרגע שבו מישהו מהשותפים לקשר הזה יגיד שזה לא יכול להמשך ככה, כשמאגר הזמן/אנרגיה/משאבים בכלל נתון קבוע וזה משחק סכום אפס.

    אהבתי

    • השאלה היא מה זה "ככה", אולי יכולה להיות פשרה שכן תתאים לכולם? בכל מקרה, כן, מאגרים מוגבלים זו שאלה נצחית. כרגע אני נוטה דווקא להיות יותר מודאגת בקשר למערכת היחסים עם ג' מאשר לזו עם הזהוב כי לפחות הזהוב מקשיב לביקורת ונענה לבקשות ולהסברים. ג' הוא קשההההההה

      אהבתי

  3. אני קוראת על היחסים הסופר מורכבים ומסובכים שלך עם הזהוב ועולות בי המון תהיות
    האם זה נכון לך להכנס למגרש הביתי שלו ושל נ'? האם זה נכון להם?
    האם הקושי של נ' לא מעיב על הקשר שלך עם הזהוב? האם הוא לא יפרק אותו בסופו של דבר? או שמשהו אחר יתפרק מעוצמת המתח, כי בין השורות אני קוראת לא מעט מתח (אולי אני טועה).

    אהבתי

    • נראה שכרגע להכנס למגרש הביתי שלהם זו הדרך לא לצאת לגמרי מהחיים שלהם. האם זה משהו שהייתי בוחרת בו מלכתחילה? היו זמנים שזה היה נראה לי דבר רצוי. עכשיו אני אכן מתוחה ולא יודעת, אבל מקווה שזה יחזור להראות לי רצוי. לפי מה שהזהוב אומר נראה שטוב לו עם זה שאני באה, לגבי נ' אני עוד לא יודעת, הכל קצת רופף כרגע וצריך לראות עוד לאן זה יפנה. הרבה מהזמן אני חוששת מ או חושדת במתח שלא בהכרח נמצא, לפי התשובות של נ' אלי. ולפעמים פתאום היא מכריזה שהיה הרבה מתח מצידה לאחרונה וזה מעייף אותה :/ אז לא יודעת למה להאמין.
      ברמה מסוימת זה עדיף שגם המתח מצדה על פני השטח, נראה לי. וככה זה לא רק עלי, זה גם משהו. רק צריך שהזהוב יהיה מסוגל לתכלל את זה וזה לא טריוויאלי. לדעתי אם משהו יפרק את הקשר עם הזהוב זה אם יהיה לו קשה מדי להחזיק במתח הזה, אבל לדעתי זו בכל זאת התקדמות ושיפור למצב שחלק מהמתח נופל עליו. אחרי הכל, הוא צד בסיפור.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s