תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

(אל תטעו, זה שיר)


רציתי בכל זאת לספר. על המתח עם נ'. כחלק מהשיחות שלנו היא לפעמים חולקת איתי דברים שמזעזעים אותי בהקשר של מערכת היחסים בינה לבין הזהוב. כמו אילו הערות היא זורקת לו כשהוא מביע התנגדות לרצות אותה, ואיך הוא מתקפל. זה נאמר לי כדי להדגיש כמה המצב של אותו ויכוח הוא קריטי/יוצא דופן, אבל אני כל הזמן שומעת איום.
חיזוי השחורות הנוכחי שלי אומר שהיא יודעת להפעיל מנופים ודחפים, והזהוב רוצה להענות לה ולהמשיך לפתח את חייהם המשותפים, ושבסופו של דבר, ברצותה תהיה לי ולזהוב מערכת יחסים, וברצותה לא.
מצד אחד, במילים הזהוב אומר לי שהוא לא מאמין שזה יקרה, וגם שהוא לא ממש יסכים ל-וטו שכזה: "היא גם לא אוהבת את אחד האחים שלי. לא נהנית בחברתו. אבל זה לא משנה, כי הוא אחי, וזה non negotiable. גם את non negotiable". וזה היה לי חשוב לשמוע.
אבל מצד שני, בשבוע שהיה שבו היא היתה צריכה "פסק זמן" מלדבר איתי אז גם הזהוב נעלם קצת. ברור שזה היה כי היה קשה ומסובך אבל גם ברור שזה היה. לא משהו שאפשר להכחיש.

והיתה לנו שיחה רצינית, ביני לבין הזהוב, אחרי זה, על תקשורת ועל שיתוף ועל לשוחח 😉 אני לא יודעת אם השתכנע לספר לי יותר, אולי כן, אולי לא. הוא אומר שזה שאני אומרת שאני רוצה/צריכה את המידע ולהיות שם איתו בתוך עניינים זה עוזר אולי להביא את זה למודעות שלו. ואני צריכה לקבל את זה שעלי להכריח את עצמי לשאול יותר גם דברים שאני פוחדת מהתשובה אליהם… אנחנו עדיין עובדים על לתקשר, אף פעם לא נגמר הקטע הזה שזה לא טבעי לנו.

עדיין יש מתח עם נ', היא אמרה כמעט במפורש שהיא כל הזמן שומעת ממני ביקורת או תלונות ומרגישה נזופה ואשמה על פגיעות שנדמה לה שהיא פוגעת, אבל על כל משהו ספציפי שאני מנסה לשאול אותה עליו היא אומרת "נראה לי שכבר אמרתי על זה הכל", וזה לא מקל. אני משתדלת לקבל גם הנחתות ושינויי מסלול אבל ברור שמתישהוא יהיה משהו שאתנגד אליו, ואני חוששת שהפיצוץ יגיע שם סתם כי הוא ממשיך להיבנות מתחת לפני השטח. חשוב לי שיהיה לגיטימי לי להתנגד בתוך מערכת היחסים ולא כדרך להתפרש כמנסה לסיים אותה. אני צריכה להבין איך עושים/מתקשרים את זה.

בינתיים היה "ברצותה" כזה בסוף השבוע, הסתדר לה והציעה שיסיע אותה לעבודה ובחזרה, וכל שעות המשמרת שלה היה אצלי. היה לי ממש נעים בחברתו ונראה לי שגם לו היה. והוא בא שמח וזה היה כיף לראות. היה כיף לבלות איתו זמן נעים, שלא הייתי מתוחה בו די לחלוטין.


עניינים עם ג': כנראה יפגוש את הוריו לכבוד סיום הגבלות הפגישות עם המשפחה. ואז אולי אולי ייקח מהם אוטו ויבוא אלי. אחזיק אצבעות- יש ברשימת הרצויים כל כך הרבה דברים! צריך חובה חובה להתחבק, אבל הקיץ הולך להגמר ולא יצאנו לטיול מאז מרץ, ואוטו זה אומר שאפשר לנסוע למקום. שהוא לא בית. ולהיות בחוץ. שזה לא בפנים. אני מאד רוצה לעשות את זה בשבילי וגם בשביל ג' שכמעט לא יצא מהבית בחודשים האלה, וגם בשנה שעברה יציאה לטבע עשתה לו ממש טוב.


ממש יום אחרי שביקרנו צלצלו ההורים לספר לנו שהחתול הזקן מת. עשה לי טוב לבוא להורים להיפגש מתחת לבית ואז לעלות להגיד לו שלום, ואני שמחה שעשינו את זה אע"פ שהתנגדתי בהתחלה כשאחותי הציעה זאת, וחשבתי שזה רעיון לא טוב. קראו לו אדגר והוא היה חתול טוב, כתום, שמנמן וידידותי.


אחרי כל העצבים על זה שהסגר נמשך עוד יומיים- בהעדר רכב בימויים הקרובים אני למעשה בדיוק באותו מצב כמו שהייתי קודם. איזה אנטי קליימקס. למעשה ההצעה הכי מעניינת להיום היא ללכת ברגל לפארק הלאומי ברמת גן ולחזור באוטובוס (או להפך) 🙂 השבוע בהליכה עם החברה מהשכונה ליד היא הזכירה לי שכבר זמן מה עומד ליד הבית שלהן זוג אפניים שלא זז ולא קשור. העלינו אותו אל הגג (כבר היה צמח מטפס בגלגלים) ואני מתכננת להביא אותם אלי הביתה ולדאוג לתיקון שלהם, כדי שגם לי יהיו אפניים. מעניין אם זה אפשרי והבה נחזיק כולנו אצבעות שזה יקרה לפני שיתקרר מדי כך ששווה יהיה לנצל אותן. החברה אומרת שהיא רוכבת לים, ואני לא יכולה בכלל לדמיין איך זה לחזור מהים על אופניים. מילת הקסם היא: בעליה.


אתמול שוחחתי עם דיאטנית והיום עם אנדוקרינולוג. הדיאטנית שהיתה יחסית בסדר אע"פ שיש לי אינסוף התנגדויות אליה (כי מי היא שתגיד לי מה ואיך לאכול…) אמרה שאני מאוזנת מאד יפה מבחינת הסוכרת, ואפשר אולי להתחיל בדיקה של הפחתת תרופות, וגם שלדעתה אין מספיק חלבונים בתזונה שלי. האנדוקרינולוג אמר שהתרופות שומרות ומאזנות מכל מיני היבטים, שבואו נמשיך איתן ושאבוא לביקורת בעוד שנה לראות מה נשתנה. נ' אמרה שההמלצות של הדיאטנית לא הגיוניות כי הן מוסיפות לי פחמימות על מה שאני גם ככה אוכלת על חשבון של שומנים. אני מניחה שזה בגלל שהדיאטנית היתה רוצה לראות אותי יורדת עוד במשקל. מכיוון שלרדת במשקל זה תופעת לוואי של התרופות שאני לוקחת (באמת הרבה פחות רעבה ככלל) ושל העודף היחסי בפעילות בזמן האחרון, אני חושבת שאני אתרכז בלנסות לשמור על אורח החיים הזה, ופחות בלספור כמה אגוזים אני אוכלת. אבל אני מוכנה לנסות חלק מההמלצות שלה (החלק שנוגע לחלבונים) למקרה שגם חלק ישפר. על כל פנים השיחה עם הדיאטנית ישר גרמה לי לאכילה רגשית, אני שונאת את האפקט הזה ושונאת לדבר על הרגלי האכילה שלי עם אנשים שאמורים להיות מקור סמכות. עושה לי רע רע רע. אז להחליט לקחת ממנה את הטוב זו עבודה פעילה.

באמת ירדתי במשקל. לקחתי מאמא שלי כמה זוגות מכנסיים שפעם היו לי קטנים ואני צריכה גם להחליף חזיות. ניסיתי ללבוש חזיות שהיו שלי בעבר והן מתאימות במידה אבל זו שאני לובשת עכשיו היא מבד לא נעים ומכאיבה לי בתזוזה. אני לא אוכל באמת לשמור על אורח חיים תנועתי אם לא נעים לי לזוז!


בסגר יצרתי קשר עם איזה חמוד והצעתי לו להתחבק. עכשיו נגמר הסגר והוא עשה לי נאדג' אבל האמת היא שכוסי רוויה כרגע, בקושי בא לי אפילו להתחבק עם מי שיש בנוסף לזהוב- אפילו לגבי ג' יש לי שאלה מה יהיה המצב של הפיזיות בינינו כשנתראה (ולצד זה התרגשות כלפי הרעיון שזה יקרה בסוף השבוע). המאהב האחר שכן ראיתי בסגר לא פנוי השבוע, ואני מה-זה בסדר עם זה… אולי כדאי להציע לו להפחית את תדירות המפגשים בינינו? אם כי כשהוא אמר שיש הרבה דברים לעשות ומעט ימים לעשות אותם, קצת נבהלתי שמא זו התחלה של שיחת פרידה או הפחתה. מצחיק שיש לי בו זמנית ובקשר לאותו אדם גם מוטיבציה להפחית וגם חרדת נטישה. איך אלה גרים בכפיפה אחת, איך?


דברים שיקרו השבוע:
* אולי ים עם שירי
* פגישה עם הזהוב וזומולדת לחברה (מתנגשים), כולל החלפת אפניים (להביא את ההם מהגג, ושהזהוב ייקח חזרה את אלה של הגרוש של נ') שלא ברור מתי היא תקרה
* הליכה רגלית עם החברה מהשכונה האחרת (אולי בים?)
* אולי פגישה עם ג' בסוף השבוע

דברים שלא (י)קרו אף על פי שממש ייחלתי שיקרו:
* לפגוש את מ' הגיק
* לפגוש את זו ששמה נכתב בכתיב חסר
כנראה את אלה צריך יהיה לתכנן ולתאם באופן רב שלבי.

דברים שתלויים בי:
* רציתי לקרוא/לראות סרטונים על איך עושים תיקון תפירה של הכנסת חלקים בחולצות שלא מתאימות כמו שצריך, במיוחד באיזור החזה.
* רציתי מקור מסודר ובסיסי בנושא של רטוריקה עם דוגמאות שאפשר לעבור עליו מהתחלה ועד הסוף בלי לסטות. אני בספק שאמצא ממש בקלות משהו כזה, אז אם אתם מכירים תגידו.
* אינני רוצה אבל אני מרגישה שכדאי לנסות: לחזור להתקשקש עם הקורס שהתחלתי ולא המשכתי.

אני אוהבת את זה שלרגע באמת רציתי את הדברים האלה. אני לא יודעת מה תוקפו של הרצון ולאן הוא הולך כשהאגם קפוא, אבל זה נחמד לרצות דברים. אני רוצה לשים לב לעוד כאלה בזמן הקרוב, בתקווה שיהיו.


אם כבר חזרתי 🙂

2 מחשבות על “תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

  1. מצטערת על המתח ביחסים עם נ' ועל העננה שזה גורם לך בהקשר של היחסים עם הזהוב.
    מקווה מאד שתיפגשי עם ג' וגם שתצאו לטייל בטבע.
    אופניים זה נהדר וחוסך זמן ומאמץ בנסיעה בתוך העיר, ואם יש הילוכים אז בעלייה פשוט מעלים להילוך הכי גבוה ומפדלים "כאילו על ריק" וזה עובד לא רע.
    כיף שרזית, וכיף שיש איזון בסוכר. לא מבינה איך מזה שהדיאטנית רוצה שתוסיפי חלבונים, יצא שהיא הוסיפה לך פחמימות על חשבון שומנים. הלכתי לאיבוד עם התיאורים האלה. חלבונים זה באמת טוב וגם שומנים זה לא רע, פחמימות כדאי להפחית (ממילא ירקות ופירות זה פחמימות וגם בקטניות יש פחמימות, כך שאין אף פעם חשש שיחסרו לך פחמימות בתפריט).
    אוהבת את רשימת הרצונות שלך. לפחות חלק מזה יתגשם, אני די משוכנעת

    אהבתי

  2. עד עכשיו כתבת בעיקר דברים טובים על נ', כך שקצת הופתעתי לשמוע על הצד המניפולטיבי שלה כלפי הזהוב. זה שהיא מספרת לך את זה גורם לי לחשוד שגם זה חלק ממניפולציה שלה עליך. מסובך. מקווה שיימצאו פתרונות שיפשטו את העלילה. מקווה שנפגשת בינתיים את ג', שאני מתגעגעת אליו 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s