בואי, תני לי יד ונלך

סגר, זה הדבר הזה שבגינו אין לי תכניות בערב. בעקבות זה גיליתי שכאשר אני עושה סיבוב רגלי בערב, מדידות הסוכר בבוקר מאד יפות. בינתיים ההוראה לעשות אירובי באמת מייצרת את המצב שהגוף שלי יותר בטוב, ואפילו, אני מודה, הנפש די בסדר, אפילו שאני כאן ב"לבד" הזה שכה חששתי ממנו.

החלטתי החלטה אסטרטגית שאני ממשיכה לפגוש את ה"שכנות" מעבר לשתי שכונות ממני, ובינתיים עשיתי את ה40 דקות הליכה אליהן כמה פעמים, בחלק מהפעמים כמה מבנות הבית ירדו איתי לעוד הליכה בכלל, וחלק מהזמן (במיוחד ביום כיפור) שרצנו אצלן. כשאני לא הולכת איתן מסביב לשכונה שלהן אז אני או הולכת לפסיכולוגית (כמעט שעה לכל כיוון. היום הלכתי בשני הכיוונים, בדרך כלל אני הולכת בהלוך וחוזרת באוטובוס) או סתם יוצאת לסיבוב בשכונה. השכונה לא מאד גדולה, אז אם אני רוצה באמת להשאר בתוכה אני מזגזגת ברחובות הפנימיים- שדרה אחת מזרחה, הרחוב שאחריה מערבה, וכך הלאה. זה מאריך מאד את הדרך ובכל זאת שומר אותי מללכת במעגל ששקוף לעצמו.

עם הזהוב אני בוידאו פעם ביום כמעט, ועם ג' בטלפון פעם ביומיים. לרוב אני לא נהנית משיחות הטלפון, אבל בפעם האחרונה שדיברנו בוידאו זה היה עוצר נשימה- שנינו הסתכלנו אחד על השניה בחיוכים גדולים מכמה שאנחנו שמחים להתראות. אני רוצה לעשות את זה שוב. עובר פחות מידע מילולי בוידאו, ואני בסדר עם זה כי ככה ג' לא מספר לי סיפורים שמשעממים אותי על פוליטיקה של ארצות אחרות.

ביקשתי מהרופאה עוד בדיקות סקר לכבוד הפגישה עם האנדוקרינולוג בחודש הבא, ונראה שהן השתפרו כמעט בכל מדד. אני עדיין גבולית בדי הרבה דברים, אבל אני גבולית יותר מבפנים מאשר מבחוץ. וגם אין לי עגבת 😛 בדיקות מין על הדרך הן מאד משעשעות. כל עוד אין מחלות, כלומר.

———–

איך אני כל הזמן רוצה לשמוע שאוהבים אותי ושרוצים בחברתי. זה תופס מלא מהזמן שלי. ביום ההולדת שלי הכנתי לעצמי עוגה ודאגתי שהרבה אנשים יברכו. באמת הרבה ברכו, והתשומי זרם, והרגשתי בטוב עם זה ועם זה שיום קודם היה יום כיפור והייתי עם חברות. זה באמת משמר שפיות ומקדם בריאות בעבורי.

למחרת כבר היה לי אומץ ללכת ללמוד עם הקטה, כל אחת את שלה, אני קראתי משהו ולא הבנתי כלום ולא הצלחתי לשמור על השורה שאני קוראת אפילו, ואז החלטתי לשתות קפה, והקטה היתה מאד מופתעת, זו הפעם הראשונה שהיא שומעת ממני שאני רוצה כאלה דברים. אבל אין מה לעשות, אנגלית ומתימטיקה נכנסים הרבה יותר טוב כשקפה מעורב. ואחרי ששתיתי אותו באמת הלכתי לקרוא משהו גם כן באותו תחום, והבנתי שנושא מסוים הוא הרחבה של נושא שכבר הכרתי, אבל ממש לוקח לקיצון, וקראתי את זה כמו סיפור אימה, שאתה מכיר את הדמויות ואתה רוצה לדעת מה יקרה להן במערכה הבאה. לא אומרת שככה צריך לקרוא מתימטיקה. אבל זה הצחיק אותי שככה קראתי. מהרדמות לדריכות בהשראת קפה שאני לא רגילה לשתות.

דיברתי עם הפסיכיאטרית השבוע. אמרתי לה שמתסכל אותי שאני לא מצליחה לעשות דברים שאני מנסה.
היא אמרה: את מנסה דברים? אני רושמת שהשתפרת. ותכל'ס היא צודקת.

עדיין לא גייסתי את האומץ לומר לזהוב:
איך ננסה לתכנן איפה תהיה ביחס אלי בשנה הבאה, כשיהיה לך ילד?

עדיין לא גייסתי את האומץ לומר לג':
כשאתה אומר לי "לא" לקרבה, אני שומעת שאני צריכה להחסיר ממקומך בעולמי,
וזה עצוב לי כי אני לא רוצה בזה, ואין אף אחד בעולם שינחם אותי על זה.
(מדהים אותי שעולות לי דמעות כשאני כותבת את זה)

לדעתי זה בגלל שכתבתי את זה מיד אחרי פילאטיס, והייתי עדיין מאד בתוך הגוף שלי.


הטיוטה הזאת לא נגמרת, ובינתיים כבר הספיק להיות כאן הזהוב (הסיע בלילה אחד את נ' לעבודה החיונית שלה ולמחרת נסע כדי לקחת אותה ממשמרת אחרת באותה עבודה), והספקתי להגיד לו את מה שלמעלה והוא היה מקסים בתשובה שלו (נמצא פתרונות לאורך הדרך, אני לא מתכוון לוותר עלייך) והיו לנו לתחושתי כמה שיחות דחוסות אבל חשובות. זה מצער אותי כשדברים צריכים להיות דחוסים אבל עוד לא מצאתי איך לדבר בזום על נושאים רציניים.

גם הספיק לקרות שנ' שלחה לי הודעה שהשיחות בינינו לא עובדות לה לאחרונה ושהיא צריכה פסק זמן, ואני לא יודעת מה לעשות עם זה, מבחינתי זה דווקא מעניין מה שהיא אומרת, אולי גם אני צריכה פסק זמן וכבר לקחתי אותו בלי שהצהרתי על זה, ובגלל זה היא מרגישה שאנחנו פחות מתקשרות. אפילו שבתחושה שלי בין היתר הרגשתי שכשאני כן מדברת איתה אז אני משתדלת לעשות את זה בתשומת לב ובקרבה שלפני כן במשך כמה זמן לא כל כך הייתי בקטע שלה. אני לא יודעת לפשר בין הצורות מחשבה האלה ואני מאד מבולבלת. במיוחד לאור העבודה שבפעם הקודמת שאמרה שהיתה צריכה קצת מרחק זה היה לא בגלל צורת התקשורת אלא בגלל התוכן, מה שהרבה יותר הגיוני בעיני, ואני חושדת שהעכשיו הוא לא בגלל צורת התקשורת וזה גורם לי להאשים את עצמי שאני לא מקשיבה למה שהיא בפועל אומרת, וזה מציק לי להתנדנד ככה.


גם היתה ארוחת ערב אצל החברות ממעבר לשכונה ובה הסתבר שאחת מהן ביקרה את הבית של אחותה ואחייניה למרות שהם רשמית אמורים להיות בבידוד (האחיינית נחשפה למורה מאומתת), ואע"פ שהארוחה היתה בגג כלומר באוויר הפתוח, זה לא נעים לדעת את זה ואני מצטערת לדעת שהחברה הזאת, ולכן גם כל הבית שלהן, פחות בטוח בהתייחס למקורונה משחשבתי. זה מפריע גם לחלק מהן והסיבה ששמעתי על זה היא שהיה עימות ביניהן בנוכחותי. זה אמור להיות קו אדום מבחינתי ומאידך לא הייתי רוצה לעבור את הסגר בלעדיהן.כנראה אני צריכה להבין איפה החברתיות שלי תהיה שבועיים בערך. אולי אחכה לשמוע אם לילדה *יש* קורונה? זה קשה להכריע מה לעשות בגלל שהיא לא הפסיקה לראות אותן כי משפחה לא עוזבים ואני קצת מהססת להפסיק לראות אותה כי משפחה לא עוזבים.


חברה אחרת באותו בית צוחקת עלי על זה שאני כל הזמן משבחת אותה. את השירה שלה, את הציור שלה, את הבישול שלה. כשזה בשיחה עם בן הזוג שלה ושתינו משתפכות עליה היא אומרת "אני מרגישה כאילו אתן שתיכן כמו אמא שלי ומדברות עלי". אני לא יודעת אם היא נהנית, אם זה באמת גורם לה לחוסר נוחות או שהיא סולחת כי זה ברור שזה מאהבה. בארוחת שישי ירדתי לקומה למטה להביא קוביות קרח ולקחתי מהארון קופסה קטנה לשים את הקוביות הפזורות בתוכה ואז היא הוציאה לי מהפריזר קופסה גדולה בהרבה שכבר היו בה קוביות קרח. והסתכלתי עליה ושיבחתי אותה בפעם המאה והיא נקרעה מצחוק ואני לא ידעתי מה לעשות, הולכת בחזרה במעלה המדרגות וצועקת מאחורי הגב שלי בבדיחות הדעת: "סליחה, לא התכוונתי. את לא מוצלחת, פסדר?"

8 מחשבות על “בואי, תני לי יד ונלך

  1. מעודד ומשמח לשמוע על השיפור במדדים אצלך, על הגברת הפעילות האירובית, על המפגשים החברתיים למרות הקורונה ואפילו על הדאגה שלך מחשיפה ל"נחשפי קורונה" פוטנציאליים. הייתם על הגג ובטח שמרת על מרחק ואני מקווה שגם אם הילדה מאומתת בסוף, שעד אלייך זה לא יגיע. מקווה מאד. הבדידות קשה יותר מכל, ואני מבינה שאי אפשר להתבודד לגמרי בגלל הקורונה. כל אחד עושה לעצמו את החשבון כנראה, על מה הוא פשוט לא רוצה לוותר, למען הלב והשפיות.
    שמחה על היחסים עם הזהוב. עמדתי לכתוב לך שאין לך מה לשאול אותו מה יהיה בעתיד כי לא משנה מה הוא מרגיש עכשיו, ברגע שחייו ישתנו באופן הזה הוא יצטרך לחשב מסלול מחדש. הוא אפילו לא מבין את זה בעצמו כרגע. אבל כן שימח אותי שכשהצלחת לשאול אותו כרגע הוא לא רוצה לוותר עלייך והוא מתכנן לשלב אותך גם בחייו השונים, החדשים, המרכבים יותר.
    דווקא לגבי ג' אני עצובה. הוא לא יודע מה הוא מפסיד, עולה לי אוטומטית לראש. הוא לא מבין. אוף אוף אוף. נראה מה יהיה איתכם.
    מסכימה עם הפסיכיאטרית – גם לגבי לנסות דברים, גם לגבי ליזום ולדרוש את הצומי שאת זקוקה לו. מוחאת לך כפיים.
    לגבי נ' – היחסים איתה קצת לא ברורים. אולי טוב לקחת פסק זמן. לא חשוב ביוזמת מי.
    וצחקתי על החברה שאת משבחת ומהללת. צחקתי בקול ממש.
    מועדים לשמחה צנצ יקרה

    Liked by 1 person

    • לא יודעת, אמפי. אני חוששת שפסק זמן של נ׳ ממני יתן לה אינדיקציה שהיא מעדיפה ככה, והחיים שלי יהיו בעייתיים בגלל שהיא תנטה לחשב את שאר החיים המשותפים שלהם בלעדיי. אני ממש חוששת ומתקשה.
      במיוחד עכשיו, כשיותר מההסתמכות שלי זזה להיות עליו. זה זמן רע במיוחד שהיא תגרום לו לשקול מחדש את התמיכה שלו בי.

      וזה מעלה בי מלא פחד מלהיות לא טובה לכלום. במה אני תורמת לחייו? לחייה? מה התרומות החיוביות, שהן לא סיבוכים? זה מאד מפחיד.

      אהבתי

    • אה, ותודה- בעניין הזהוב ברור שאי אפשר באמת לתכנן למתי שנולד ילד.
      אבל אפשר לשפר/לשנות את הדינמיקה כדי שלא צריך יהיה לבנות אותה תוך כדי הבלגן הגדול, ואז זה עושים מראש, ואני רוצה שהוא ייקח בזה חלק כי זה משמעותי בעיני לעשות מראש. כמו כן הכל צריך להגיד לו… אז בזמן שיהיה לו ילד חדש זה כנראה לא יהיה זמן טוב להגיד לו (ולצפות שיבין משהו)

      לגבי ג', אתמול היה לי יום מאד אומלל של חוסר קשב קיצוני והרגשתי שהוא מדבר איתי בטלפון ומניד ראש בתסכול מול התגובות שלי, אז גם הוא לפעמים צריך להחזיק בתוך היחסים ולשרוד את המצב שלי… אולי נסתדר.

      תודה על ההרמות! כמעט אחרי החגים שמח, אמפי יקרה

      Liked by 1 person

  2. מקנאה בך על ההליכות. מעבר להליכה לאוטו וממנו לחנות ירקות או למכולת וחזור לא הלכתי חודשים. לא צוחקת. נראה לי שאחרי הקורונה אני אצטרך להתחיל לתרגל הליכות מחדש כמו ילדה קטנה.
    אני חייכתי למקרא מה שהפסיכיאטרית אמרה. וואללה, צודקת. אימצתי. זה ממש מעודד.

    Liked by 1 person

    • וואי, אני מקווה שבעקבות שינוי מזג האוויר לטובה אולי כן יהיה לך קצת רצון לצאת, לנשום אוויר וגם להיות קצת יותר פעילה. זה ממש חשוב, במיוחד בעונה שהאור מתמעט ויש דחיפה לעגמומיות…

      אהבתי

  3. למה נ' צריכה פסק זמן מהקשר בינכן? את חושבת שזה קשור לקשר שלך עם הזהוב?
    תינוק הוא גורם מאד מטלטל שמשנה מערכות יחסים ושואב טונות של זמן ואנרגיות. אני באמת מקווה שבין נ' לתינוק תצליחי לשמור על קשר עם הזהוב. אני קוראת המון כאב ורגישות בהקשר שלו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s