"מישהו חושב עליך ורושם את מעשיך"

[רחל שפירא, שיר תשרי]

יש לי מכונת תפירה בהשאלה ממ' הגיק כפרהעליו.
במהלך החודש האחרון בכל פעם שתפרתי בה, תפרתי בחוט לבן בסליל העליון (כי זה החוט שהיה לי בבית) ובחוט שחור בסליל התחתון (שכבר היה כרוך על הסליל התחתון כשקיבלתי את המכונה). זה היה חמוד ונוח לדעת מה העליון ומה התחתון בזמן שלמדתי את ראשית התפירה במכונה שלי.
ואז לפני הסגר הוצאתי את הסליל התחתון, שמתי בארנק כדוגמה והלכתי לנחלת בנימין להצטייד בעוד כמה כמותו כדי לכרוך עליהם חוטים בצבעים אחרים.

היום החלטתי שזה זמן טוב להחזיר את הסליל התחתון למכונה ו… יש עליו חוט לבן. רק חוט לבן. בלי חוט שחור בכלל. מעבר לזה קניתי שני סלילים חשופים ושניהם עדיין חשופים.

מה מה מה.

ההסבר *הסביר* הוא שהחוט השחור שהיה היה כרוך על גבי חוט לבן וגם בדיוק נגמר.
ההסבר *הלא סביר* הוא שמישהי שהיא גם כן אני כרכה חוט לבן ואני לא זוכרת את זה.

אילו רק הייתי יכולה להיות בטוחה שאני בתרחיש הראשון…


לפעמים להיות דיסוציאטיבית נופל עלי בהקשרים מאד מוזרים. לרוב זה באוכל במקרר ("זה אוכל שלי, אבל מתי הכנתי את זה?"). הפעם זה ב"האם אני בעצם יודעת לעשות (ולשכוח) משהו שעד עכשיו לא למדתי לעשות"?


לפני כמה שנים שמעתי מין בדיחת אקסיומה כזאת, שניתן לחלק את האנשים לשני סוגים בהתאם למה שהם אומרים על דברים שהם שכחו/איבדו:
1. מי גנב לי?
2. איפה שמתי?
אני מרגישה שהדיסוציאטיביות ממקמת אותי במקום ביניים, "מי שמתי?".
צוחה ובוחקת, אבל בעצם זה לא לבלוע ולא להקיא.


אז
חיפשתי את השארית של החוט השחור מתחת לבית הסליל, לא מצאתי.
ניסיתי להשוות בין החוט הלבן העליון (שלי) והתחתון (שלכאורה היה על הסליל קודם), וההבדלים אינם חותכים.
אבל
אני די מאמינה שאילו הייתי כורכת סליל לבן, הייתי מחזירה אותו למקום ולא לארנק.
וזהו.
זה הקנה הרצוץ שיש לי להשען עליו, בשאלה שאנשים אחרים, כמדומני, פשוט לא היו שואלים את עצמם עליה.

6 מחשבות על “"מישהו חושב עליך ורושם את מעשיך"

  1. אולי זו הפעם הראשונה שאני לגמרי מבינה מה את אומרת כשאת מדברת על דיסוציאטיביות. וואו. לא פשוט.
    לגבי "מי גנב לי?" לעומת "איפה שמתי?" – שמעתי פעם שזה קצת עניין של גברים ונשים.
    לפני כמה ימים נשבר ראש המקלחת (לא זה שמחובר לתקרה, זה שמחובר לעמוד על הקיר ומתיז מהצד) כאשר ניסיתי לכוון אותו. כשאמרתי לבעלי שזה נשבר, הוא אמר (בצחוק) "מה נשבר, את שברת" – כי זה מה שאבא שלי אומר. אצל אבא שלי דברים לא קורים ככה סתם, תמיד מישהו אשם. כדי לוודא שאני מבינה שהוא צוחק, בעלי הוסיף מילה בספרדית שאבא שלי תמיד אומר כשהוא מאשים את עצמו (כן, גם אז מישהו אשם – גם אם זה הוא עצמו).
    לגבי החוטים – באמת לאלוהים הפתרונים. שום אופציה שהעלית לא נשמעת לי הגיונית, ובאותו הזמן שום אופציה לא לגמרי ניתן לשלול.

    אהבתי

  2. לגמרי חוויה לא פשוטה. אמא שלי הדמנטית היתה מהסוג של 'מי גנב לי'. כך כשקמה בבוקר וראתה טלק מפוזר על רצפת השירותים והאשימה את אחותי, או אפילו כשהסתכלה בחוברת הצביעה שלה ושכחה שזו היא שצבעה. מעניין שדיסוציאטיביות קשורה גם היא לזכרון לטווח קצר. את אמא שלי החתמנו על כל ציור שצבעה, כך שהשארנו הוכחות. אולי גם את צריכה לכתוב לך במחברת מה את עושה,. אולי זה בדיוק מה שאת עושה כאן.

    Liked by 1 person

    • להחתים זה רעיון טוב 🙂 זה מאד מערער לא לזכור, ואני בטוחה שזה מערער גם למי שצריכות להתמודד עם ההמצאות של מי שלא מבין ומחפש הסברים יצירתיים מה קרה פה (כמו שאני מחפשת. מ' הגיק אמר "ממש יכול להיות" על השאלה שלי אם הוא כרך חוט שחור על גבי החוט שכבר היה שם. כמובן, גם הוא לא זוכר, אבל בגלל שהוא לא מתערער מבליפים בזכרון, אז זה לא מערער אותו). הצטערתי לשמוע על אמך, עד כמה שהתהליך היה מונח שם. שולחת לך חיבוקים.

      כן, יש לי בלוג והבלוג הוא זכרון נייד זמין על האינטרנט. למען האמת זה שאני לא כותבת כאן כל כך הרבה כבעבר זה לא טוב, יהיה לי קשה להבין מה היה שלומי כשאסתכל על זה בעוד כמה שנים 😉
      פעם גם הייתי כותבת כאן תכניות קונקרטיות, בעצם לפעמים אני עדיין.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s