never wanna stop at all

(don't stop me now)

אתמול היה פיקניק יום הולדת למישהי שאני כל הזמן נתקלת בה במעגלים שלי. לאורך השנים היא צמחה להיות מרשימה ממש, והיא מצמיחה כמה דברים חשובים שקורים בפייסבוקים בהקשר של אהבת גוף ובהקשרים פולי. במהלך הקורונה היתה בינינו התקרבות בזכות אחת הקבוצות, והתרגשתי לקבל הזמנה ליום ההולדת שלה אע"פ שבעבר היו בינינו תאקלים. כשקיבלתי את ההזמנה, סימנתי "אולי" בתגובה, כי קיוויתי שעד אז כבר יהיה רלוונטי בעיני להפגש, ותוך ידיעה שיהיו שם הרבה אנשים שלא ראיתי מזה זמן וארצה לראות. ואז… הקורונה לא השתפרה ומפגש, אפילו באוויר הפתוח, עם מעגלים שנשמרו עד עכשיו רחוקים, נראה לי לא רעיון טוב כל כך. למעשה, אתמול ראיתי המלצה להיות מרוחק בכל מיני צורות ספציפיות. בכל זאת- עשיתי את כל הצעדים שיאפשרו לי להגיע, כולל לתכנן ולהכין כיבוד להביא איתי ולסדר לעצמי טרמפים, אבל בסופו של דבר השתפנתי ונשארתי בבית[1].
נראה שהיה להם אחלה פיקניק. נראה לי שגם המצפון שלי שקט עם זה שלא הלכתי. ובכל זאת חבל לי.

אני חושבת שאני לא מבינה היטב את המושג הזה, של חברות.
האם היא חברה שלי? מה אני צריכה לעשות בעולם כדי להיות חברה של מישהו? אולי יש לי הרבה יותר חברים ממה שנדמה לי ואני לא מבינה את זה כי הם לא עוברים את הקריטריון שלי לחברות? בקורונה במיוחד זה נהיה עוד יותר מבלבל, כי מה באמת ההבדל בין לדבר עם חברים ולדבר עם לא חברים? האם זה שלא באתי ליום הולדת עושה אותי לא חברה, חברה לא טובה, או מישהי שבחרה בחירה?
האם זה שהיו בינינו תאקלים בעבר אומר שלא יכול להיות שנהיה חברות עכשיו? האם הבנתי נכון את ההזמנה כפתיחת דלת ואכן זה היה לא מנומס לדחות אותה, אפילו מנימוקים כשרים?

אין לי ספק שהקטה חברה. היום כתבתי לה כי צילמתי תמונה של עצמי שמאד מצאה חן בעיני כי היתה נדמית לי מדויקת לאיך שאני תופסת את עצמי (העצמי שאני אוהבת לראות), ורציתי לחלוק איתה שזה מזכיר לי תמונה שלה שהיא צולמה פעם, שגם היא בה מאד מאד היא. אחרי שהסכימה איתי והחמיאה לי, עברה לספר מה קורה אצלה באותו רגע ולשאול אם אפשר להתקשר אלי רגע בשביל לבחון איזו אפליקציה שמקליטה שיחות לפני שהיא עושה שיחה חשובה. חברים זה מי שאת לא מתביישת לבקש מהם להתקשר אליהם רק כדי להגיד "הלו, זה רדיו?" ולנתק, כי זה ברור שהאינטראקציה הזאת לא משנה שום דבר בנוף החברות שלכם חוץ מעוד רגע של חיבור מופרך. בסוף עד שראיתי את השאלה היא כבר בדקה מול מישהו/משהו אחר, אבל שמחתי שביקשה 🙂
למה מולה אני לא נכנסת לסרטים באשר לזה שהתפספסה הזמנה? כי היא הקטה 🙂


[1] (ג' בהחלט עזר להטות את הכף לכיוון ה"לא", עם זה שהוא התחיל לחשב לי בקול רם, אם ניפגש השבוע תוך כמה ימים עדיף שהוא יחזור לא להפגש עם הוריו, אם זה יהיה תקף לסוף השבוע הזה או רק לזה שאחריו… זה הזכיר לי שאנשים קרובים מזה אני עוד לא פוגשת, אע"פ שדווקא כן נעניתי בספונטניות לאחרונה לארוחת צהריים תחת כיפת השמיים עם שירי ועוד כמה מגניבים מבאר שבע)

יש לי עוד מחשבות אבל אני רוצה לשחרר כי הולכת לפגוש את הזהוב בדירה שעוד שלו.
יש לנו היום להשלים את הפאזל + אריזות לעשות! אני מקווה שיהיה מספיק זמן גם לכרבולים. הלכתי *המון* היום (כי הלכתי אל הפסיכולוגית) וכאבו לי הירכיים כשהגעתי הביתה. אז אולי אפילו אקח אוטובוס? נראה.

3 מחשבות על “never wanna stop at all

  1. שאלת את אחת השאלות ששאלתי את עצמי לא פעם. מי היא/הוא חבר/ה? מי לא?
    זו שאלה שדי נשארה פתוחה, אצלי לפחות. אבל אפשר להבחין בין חברים קרובים, חברים לנפש, לבין חברים casual או מכרים. בהחלט אהבתי את מה שכתבת על הקטה. כי כן, חבר זה מישהו שאתה יכול להתקשר אליו גם למשהו קטן. ולפספס את הבקשה שלו ולא להרגיש עם זה רע. חבר באמת זה מישהו שאתה לא עסוק בלהתחשבן איתו או מולו ואתה רגוע שהוא לא מתחשבן איתך. כמה כאלה יש בחיים בכל רגע נתון? אצלי לא הרבה. אצלך אני לא יודעת, נשמע שיש לך מעגל חברים גדול יחסית, אבל חברים קרובים – פחות.
    ולגבי זו שהברזת לפיקניק יום ההולדת שלה – עשית נכון לדעתי. פעלת כפי שהרגשת. לא אילצת את עצמך לעשות משהו שאת לא שלמה איתו. נערכת והתכוננת להיענות להזמנה ובסוף הבנת שזה לא מתאים לך, וזה נכון בעיני.
    אני הוזמנתי הערב לשכנה מעבר לרחוב – מפגש חברתי שבטוח יקפידו בו על כל הנחיות הקורונה – מספר מוגבל של אנשים, ריחוק חברתי, מסיכות – אולי אפילו יקיימו את כל המפגש בגינה שלה. ולמרות שהיא חשובה לי ולמרות שרציתי להיענות – הרגשתי שלא מתאים לי עכשיו מפגש כזה עם הרבה אנשים. אני עדיין נפגשת מקסימום עם חברה אחת או זוג, בעיקר באוויר הפתוח. עדיין אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שעשיתי את זה. הסברתי לה שלא נגיע כי אנחנו עדיין לא "מתקהלים". מקווה שהיא קיבלה את זה ברוח טובה.

    Liked by 1 person

  2. הלו זה רדיו?

    לא יודעת לגבי חברות. מתקשה עם ההגדרות האלו, אצלי יש כל מיני רמות ואיזורי נוחות הדדיים. יש לך את הקטה אבל, זה לא מובן מאליו!

    גם אני הייתי מבריזה מפיקניק כרגע :/

    Liked by 1 person

  3. […] בשנה שעברה התלבטתי עמוקות אם לבוא ובסוף לא הלכתי כי קורונה, וחשבתי שעשיתי את הדבר הנכון אבל גם אכלתי ת'לב כשראיתי את התמונות המחובקות משם (ומצד שני, שמחתי שלא הלכתי, כי בחיים לא הייתי מצליחה לשמור על ריחוק חברתי במקום שמתכרבלים בו), וגם הייתי קצת בסרטים בעניין התנהגות חברית, וחברות בכלל (ראו בפוסט בקישור). השנה לא היה לי ספק שאלך ולא רק שלא היתה לי בעיה עם לבוא, אלא הרגשתי אפילו בנוח להציע לה להזמין גם את זו ששמה בכתיב חסר, כדי שנוכל לבלות עוד זמן ביחד. זה היה פיקניק באוויר הפתוח, ובאו אליו אנשים שאני מחבבת ממעגלים משותפים, ואולי שלושה או ארבעה אנשים שלא הכרתי בכלל. […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s