אתה חושב שאני טיפשה?

שאלתי את ג׳ היום.

זה לא התחיל ככה. זה התחיל מזה שהוא סיפר לי סיפור על התכתבות שיש לו עם שני אנשים אחרים, שאחד מהם הוא מעריך והשני הוא זה שיזם את ההתכתבות, ועל הצורות שהם מתקשרים ומה הוא מצפה מהם. אני הייתי הזו שעושה ״אהמ״ במקומות המתאימים ושואלת שאלות מכוונות. ותוך כדי כך עלתה לי תמונה של עצמי זורקת את עצמי על המיטה בחדר שלי, מכה את הכרית באגרופים וצועקת: למה אתה מספר לי את זה? למה אנחנו מקיימים את השיחה הזאת?

ואז אמרתי לעצמי, ובכן, יש לו דעות על כל האנשים שהוא מדבר איתם. ולי מתחיל להיות כבר לא נעים מכל הסיפור הזה… בואו נבדוק מה דעתו עלי ולמה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג.

-תגיד, אני טיפשה בעיניך?

– למה את מתכוונת?

– ובכן, תראה מה אני עושה בשיחה הזאת: אני מקשיבה למה שאתה אומר, שואלת לפרטים, ולא מאתגרת אותך אלא אם יש סתירה בעיני במה שאתה אומר. אני לא מציעה רעיונות משל עצמי ולא משנה את הזרימה של הדיון.

– עכשיו כשאת מנסחת את זה ככה… זה לא ״טיפש״, אבל זה די באמת non-intelligent

-אתה זוכר שאמרת לי שאתה חושב לאט, וצריך להיות בפורמט של 1*1 או בכתיבה א-סינכרונית כדי לתקשר בנוחיות עם אנשים? אז מבחינתי גם אצלי יש עניין כזה, שאני צריכה קצת זמן בשביל לגבש מחשבה, ובשביל זה אני צריכה שהות והזדמנות. ובשביל זה אני צריכה שלא תתפוס את כל נפח השיחה בדברים שמעניינים רק אותך. למשל, ממש לא הייתי צריכה את המידע על הצרחנים והשרקנים מהמשחק שלך. תחשוב שסיפרת לי את כל זה, וחוץ מהיבט אחד שהיה מעניין ומאתגר, אלה המון המון פרטים על דברים שלא ראיתי ולא ישימים לי, ועכשיו אני יודעת את כל זה, ואין לי מה לעשות עם זה בכלל, כי אין לזה ערך מחוץ למשחק שלך, בכלל!

– אוי כן, אם הדברים האלה נשארים אצלך, אני יכול להבין למה זה מתסכל.

– וזו גם הסיבה שסירבתי לקרוא את… הדברים שביקשת ממני שאקרא. אני לא יכולה להרשות לעצמי לטחון את המעבד שלי על *עוד* דברים שלא מעניינים אותי. עכשיו יש לי קצת יותר יכולת להתמודד עם קושי, ולכן אני יכולה גם להעלות את זה בפניך.

– אני שמח שאת משתפרת! וגם: ובגלל זה זה שאמרת ״לא״ זה מידע שימושי, ותודה גם על זה שאת אומרת עכשיו מה הסיבה. מה לדעתך יכול לעזור לך להביא יותר לשיחה? אמרת לי כבר מה לא. ומה כן?

– אני מניחה שאתה יכול לשאול למשל מה העסיק אותי השבוע או מה מעניין לי.

– קול. אני רוצה להתחיל עם זה מיד, כדי לא לשכוח את האופציה הזאת, וכדי לקבע אותה כאופציה. אז מה העסיק אותך השבוע?

(בשלב הזה יצאנו לטייל בחוץ)

– כמעט תמיד מה שמעסיק אותי זה דינמיקות בין אישיות. זה היה ככה כשרק התחלנו לתקשר וזה ככה גם עכשיו. עכשיו למשל סיקרנה אותי הדינמיקה לפיה אתה מתנהג כאילו אין לך *ציפיה* ממני להיות אינטיליגנטית.

– את יודעת? באמת לפעמים אני קולט שאת *ממש* חכמה, ואז אני תופס את עצמי שזה מפתיע אותי, ואני לא מבין למה זה, מפני שאני אמור כבר לדעת את זה, הרי זו הסיבה שאנחנו חברים!

– אה הא! ולמה במקרים האלה אתה לא משתמש בהפתעה שלך כדי לחשוף אותי? למה אתה מניח שהבעיה היא חוסר תשומת הלב שלך, ולא שאני מתחבאת?

– פשוט נראה מוזר להניח כהנחת עבודה שהבעיה לא בי…

-בכל מקרה, זה נכון, כשהייתי יותר מדוכאת היה לי קל להניח לך לדבר ולסמוך על זה שתמלא את החלל, אבל זה יצא מפרופורציה. זה כבר לא שאני מבינה את השפה שלך, אלא שאני מדברת את השפה שלך, ואני לא רוצה את זה! אבל להעלות דברים חדשים זה מרגיש לי מסוכן, גם במובן של זה מצריך אותי להביע התנגדות ישירה לזה שתמלא את כל החלל, וגם שאני חוששת שמה שאני אגיד לא יתקבל ולא יהדהד, ואז אני ארגיש ממש מטופשת שחשפתי משהו אישי. זה גורם לי לחשוש לעשות את זה, בוא נחשוב מה אני יכולה להרוויח מכן לעשות את זה, כדי להטות טיפה את המאזניים האלה.

– ובכן, אני יכול לחשוב על שני דברים. הראשון, הוא שאם המחשבות שלך הן צעד ראשון כדי לעשות דברים בעולם, אז להצהיר עליהם מאפשר גם להתחיל את התהליך וגם לגייס עוד אנשים אליו שאולי יהיו מעוניינים בעולם שמעניין אותך יותר. והשני, זה שלדבר על דברים ולהשמע עוזר להרגיש לא לבד, ואם את מתמודדת עם תחושה של בדידות, אז יכול להיות שזה חלק מזה

-(מתרגשת) אני באמת מרגישה בדידות לעתים די קרובות. אז אתה אומר, להקטין בדידות, ולהגדיל את האפשרות ליצור בריתות?

-כן.

-תודה.

– וחוץ מזה, האופציה האחרת, שבה את שותקת תמיד, היא פשוט לא קבילה ואת לא יכולה לתת לה את אותו משקל

– גיח, איך היא לא קבילה אם קיבלת ממש אותה עד לפני כמה רגעים? וחוץ מזה, היא קבילה ממש. אני יכולה להתמודד עם שתיקה ועם הרבה סוגים של סבל. זה לא שלא עשיתי את זה קודם

– אבל שחר, את צריכה לתעדף את הטוב שלך ואת ההמנעות מרע עבורך יותר גבוה מאי נוחות של אחרים. זו חלוקת התפקידים של העולם. את תדאגי יותר לאינטרסים שלך, ואנשים אחרים ידאגו יותר לאינטרסים שלהם.

(בשלב הזה עשינו הפסקת פיפי באיזה בניין ציבורי בדרך לגינת שעשועים)

– סיפרתי לך כבר על התופעות החדשות של התרופות שלי?

– אז קודם כל, מתברר שהרבה מהעדר חוש הכיוון שלי הוא מיסוך בגלל חרדה. חשדתי בזה כבר קודם, כשפעם השתכרתי ובמקום ללכת לאיבוד היה לי יותר *קל* להתמצא. אבל עכשיו נסעתי לאיזו הרצאה וחזרתי ממנה בדרך אחרת, שונה, וששדה הראיה בה לא היה מושלם, ועדיין הצלחתי להיות חסכונית בתכנון המסלול ולהגיע למקום הנכון, והכי חשוב לא הרגשתי באיבוד בשום שלב

– נייס! זה מאד משמח אותי לשמוע את הסיפורים האלה על הגדילה ביכולת שלך

-ועל תופעות הדיסוציאציה החדשות סיפרתי לך?

– סיפרת משהו, אבל לא הרבה

– אז יש יותר פיצולים עכשיו. אני יכולה לפעמים לבכות ולא לדעת על מה, כלומר לא להרגיש את הרגשות שאני מבטאת, וגם להפך, להתעורר חרדה בלילה, להרגיש פחד, אבל שזה לא יעיר אותי עד הסוף- שהגוף שלי עדיין יהיה ישנוני ושאם אניח לו אז אוכל לחזור לישון.

– מעניין מאד! את חושבת שאולי תמיד היתה לך היכולת להיות מפוצלת, ועכשיו כשכח המעבד שלך עלה את יכולה להחזיק שני תהליכי מחשבה נפרדים בו-זמנית?

– זה… לא מתנגש עם הנתונים. אבל אני מבינה את זה אחרת, שאכן הייתי ככה בעיקרון, אבל הייתי מגיעה לעומס יתר הרבה לפני שהיתה להם הזדמנות להתבטא במקביל. נראה לי שעכשיו כשיש לי יותר יכולת סבל, זה הדבר שקופץ החוצה ראשון.

וגם עם הילדה, כמו שהייתי בגן השעשועים שהיינו בו, שהרגשתי מצד אחד כמו ילדה והיה לי מעניין ומרגש, ומצד שני הרגשתי צורך להסתיר את זה כי אני לא יכולה להסביר במילים מה שקורה לי

– ולמה את מגבילה את עצמך רק חוויות שניתנות לתיאור במילים?

– זה סיפור ארוך, אבל נראה לי שבייסיקלי זו הדרך שלי לוודא שאני נשארת במודעות ובשליטה.

ככה השיחה הלכה. ג׳ הוא מלך העולם והוא *כל כך* לטובתי ולא מתגונן וכן מציע לשנות דברים אם הם לא מתאימים 😮 ג׳ הוא מעולה ממש!

השיחה הפסיקה כי הגענו לגן שעשועים נוסף, שרציתי לנסות. עליתי על האומגה, וגלשתי פעם אחת והיה מעניין וטיפה קפץ לי הלב. מעניין מה יהיה אם גם אתן תנופה כשאני נכנסת לתנועה, חשבתי, וזה מה שעשיתי. ובשלב שהאומגה ״נתקעת״ ויש רתע, נפלתי על הרצפה, ולא יכולתי לקום. ״אוי לא, למה עשיתי את זה״ קוננתי, ״משהו לא בסדר עם הרגל שלי״, ומשם התחילה סאגה של כמעט עשר שעות. מד״א ואמבולנס ובית חולים, וצילום ואורתודד ושבר וגבס ועוד צילום ועוד אורתופד.

שברתי את הקרסול. משהו מבאס כזה שעכשיו בגבס ובעוד כמה ימים, כשתעבור הנפיחות, גם כנראה יהיה בכיוון של ניתוח שבו יקבעו דברים זה לזה לצורך החלמה.

ג׳ המתוק היה איתי כל הזמן, תומך ומלווה, אבל לגמרי נותן לי להוביל. ואני… דיסוציאציה זה לפעמים כלי מאד מרשים. לא כאב לי כמעט, והייתי מאד מסוגלת בכל התקשורות שלי עם הרופאים, כמעט. הצלחתי להתעקש על לראות גם מה הם ראו בצילום, ושיסבירו לי מה אופי הניתוח שצפוי, ולומר ״חיכיתי עד כה, אני יכולה לחכות גם עכשיו״ כשהתקלקלה איזו מכונת שיקוף בדרך לגבס שלי והם התקשרו לטכנאי ואז אמרו ״טוב אז בינתיים נגבס אותה בלי מכונה״. הייתי מסוגלת להתריע שיש מדללי דם שאסור לי לקחת עם התרופות שלי. הייתי מסוגלת לשלוח סלפי ״פאן באיכילוב״ לקבוצת השכנות ושהשותף לשעבר שמתלמד שם באיזו מחלקה יראה את זה ויקפוץ, והוא היה מספיק מעולה בשביל ללכת לשאול בעבורי זוג קביים, רבע שעה לפני שסגרו ב״יד שרה״. וזה ממש הציל אותי בסוף היום.

היו לי רק שתי נקודות שבר במהלך היום. אחת שקשורה לזה שנפלתי במתקן שעשועים. הילדה הקטנה כל כך, כל כך מאוכזבת. שהיא היתה צודקת בהערכה שלה שהגוף הזה זקן ושמן ואיטי והוא לא יכול לעשות מה שילדים עושים. כל כך רציתי להשלים לה את מה שהפסדנו כילדות, והנה, טעיתי בחישוב הבטיחות שלי. ונפלתי. ונשברתי. נשברתי וזה שובר את הלב שלי שזה קרה ככה. אז בכיתי. והרופא ניחם אותי אף שלא אמרתי במילים מה, ואמר: קורה, ששוברים. את לא הראשונה עם שבר כזה היום ואני מנחש שגם לא האחרונה. ״ואם יש דרך מגניבה לשבור את הרגל, זה ליפול מאומגה בגן שעשועים״, אמרה אחת השכנות בוואטסאפ החבורתי.

והשניה היתה כבר כשהיה לי גבס וקביים ומכתב שחרור ביד, ועצרתי עם ג׳ במושבים שממש בכניסה למיון, לשבת להתאפס, והתאפסתי על בכי תמרורים ורעד בכל הגוף. זה קשה, קיבינימט. עברתי את זה ועברתי את זה במסוגלות מלאה, אבל זה לא אומר שזה לא היה קשה.

והרגשתי גאה בעצמי, ועייפה, ומאוכזבת מהגוף שלי, וגאה בו שהוא ידע לרעוד בסוף, ושמחה שהיתה לי את השיחה החשובה עם ג׳ לפני כל זה.

אני אצל הורי עכשיו, כותבת פוסט בחדר של אבא שלי, מתחת לשמיכה. אני אהיה אצלם בימים הראשונים, להתאקלמות במצב החדש. כרגע עוד אין לי תכניות. צריכה ללכת לישון 🙂 רציתי לכתוב קודם את הפוסט הזה על כל הדברים החשובים שקרו היום.

 

12 מחשבות על “אתה חושב שאני טיפשה?

  1. וואו, החלמה מהירה צנצ!!!!! שום דבר בתחילת הפוסט לא הכין אותי למה שקרה אחר כך.
    ג' באמת נהדר ובאמת בעדך, ואני מוכרחה להוסיף שגם את יותר ויותר בעדך וזה משמח אותי מאד.
    באמת מבאס ליפול ככה, איך הגוף בוגד ולא נענה לילדה שרוצה להשתולל וליהנות! אבל קרה מה שקרה והתמודדת עם זה נהדר, וטוב שגם בכית בשלב כלשהו והוצאת קצת. ועכשיו מאחלת באמת בריאות שלמה והחלמה מהירה וכמה שפחות כאבים…….

    אהבתי

    • ואיזה כיף שיש בלוג ככה שאני יכולה למדוד את הניסוחים שלי ואת איך שאני מבינה דברים לפני שאני מוציאה אותם לאוויר העולם, אפילו מול אהובים 🙂

      תודה על הראיה שלך 3> גם אני מתרגשת מזה שיש לי יותר חופש להתמודד עם דברים מפחידים. מוזר לי שחלק ניכר מהחופש הזה מתבטא בשינויים באיך שאני מכירה וחווה את עצמי.

      וכן, גם שום דבר במה שהיה *מבחינתי* לא ממש הכין אותי למה שקרה אח״כ, אבל גם כן. בגלל שזה נתן לי אחיזה מאד חזקה בתחושת יכולת, והעדר ספק בכך שג׳ יודע את זה גם, וכך הקל עלי לנהל את עניין המיון.

      בעניין הבכי, תפסתי את עצמי אומרת לעצמי ״די!״ על זה שאני רועדת, ואז הבנתי באמת שזה לא דבר רע ושזה כן חשוב, ומאז אני משתדלת לאפשר את זה כשזה עולה.

      ותודה! לצערי מהאינטרנט עולה שההחלמה היא עניין של חודשים :/ באמת נקווה שההיבט הפיזי יהיה על הצד הלייט כי אין לי ספק שרגשית יש פה המון שהולך לקרות.

      אהבתי

  2. תרגישי טוב, יקרה. אני מודה שאני קוראת אותך בתחושת פליאה גדולה, כי את מתארת תחושות זרות לי לגמרי, ואני מוקסמת ומבועתת בו זמנית. ואת ג', טוב, אני מזמן מחבבת ברמות חלליות. הוא מושלם.

    אהבתי

    • אלה דברים שבעבר היו באים לידי ביטוי מעט מאד, בעיקר בעתות מצוקה גדולות ו/או עם אהובים בטוחים מאד. כמו כל הדמויות שהיו לי בלילה שלפני החלפת ההתקן:
      https://yetanotherjar.wordpress.com/2018/04/23/מה-שקרה-לי-בלילה-20
      זה שהן יותר באות לידי ביטוי עכשיו גם כשאין סערה, זה מעניין ומאד חדש, ואני די בטוחה שזו תופעת לוואי של הכדור האחרון שהתחלתי לקחת. לא הדיסוציאציה עצמה, אלא האופן שבו היא מתבטאת.
      הייתי כנראה *מאד* נבהלת לולא הכרתי את הבסיס קודם, כי העלון לצרכן מדבר על תופעת לוואי נדירה מאד של: ״תחושה של ניתוק מהמציאות או מוזרות (דה פרסונליזציה); ראיה או שמיעה של דברים אשר אינם קיימים (הזיות);
      תחושה או אמונה בדברים שאינם נכונים (אשליות); חשדנות חמורה (פרנויה).״ שכולם נכללים בשורה אחת, וכשהם כולם באים בשורה אחת הן פשוט אומרים: פסיכוזה.

      אז לא. אני לא פסיכוטית. בוחן המציאות שלי בסדר גמור. אבל כן, יש לי איזהשהוא סוג (למעשה שניים או שלושה סוגים, שתוארו בפוסט) של דה-פרסונליזציה. ואני יודעת שמדובר בהיבטים שונים של עצמי, אבל לא בהכרח *מרגישה* שכולם אני בבת אחת.
      מה ש*אין* לי בשום פנים זה מחשבות שווא שמישהו השתיל בתוכי את הדברים האלה ופאראנויה שהוא זדוני.
      (אלא אם כן תקחי בחשבון את החלום המוזר על דיבוק ויכולת שליטה מרחוק שהיה לי 😉 מבחינתי כל עוד זה בחלומות וברור לי שאין מציאות כזאת, זה נחשב חלק מהעיבוד וזה בסדר עדיין)

      לפני כמה שנים MJ נתנה לי איזהשהו סוף-של-בקבוק של שמן מעניין כלשהו, שאמורה להיות לו השפעה על דכאון, אבל גם תופעת הלוואי שלו היא ״חלומות מוזרים״. לא לקחתי אותו. זה היה מפחיד מדי. אני חושבת שמה שלא יהיה החומר הפעיל שם, הוא כנראה דומה למה שיש בכדור שאני לוקחת עכשיו, והסיבה שאני לוקחת אותו היא כפולה: אחת, זה אותו כדור שג׳ לוקח ולו זה פאקינג עוזר לו נגד דכאון, וב׳ הפסיכיאטרית רשמה לי וזה מאד אחרת מלקחת משהו שחברה סתם הביאה מחו״ל.

      אהבתי

    • וכמו שאמרתי, זה מבאס קצת אבל גם מידע חשוב, שאלה חוויות ש״זרות לגמרי״ לאנשים.

      לפחות זה לא מרתיע אותך עד ללא לדבר איתי :/ אני מאד פוחדת מלהחשב לא חלק לגיטימי מהאנושות בגלל הארגון הנפשי שלי.

      וזה די פלאי שג׳ הוא כזה איש טוב. לפעמים זה מדהים אותי, התחושה שלי היא שאני לא הייתי יכולה לעשות חצי ממה שהוא עושה, ואז אני לא מבינה למה הוא עדיין חבר שלי. מזלי מאד.
      או שאולי, לצרכים שלו זה עובד. אני מקווה מאד שכך.

      אהבתי

    • פשוט נדהמתי מהכנות שלו כשהוא אמר שבאמת הוא לפעמים מוצא את עצמו מופתע מזה שאני חכמה 🙂 איזה איש אדיר. אני שמחה שמערכת היחסים שלנו היא כזו שהוא יכול להרשות לעצמו לומר את זה כחלק לגיטימי מהשיח שפתחתי.

      אהבתי

  3. תרגישי טוב צנצ יקרה. זה באמת מבאס אבל אל תפחדי להמשיך לנסות גם דברים פיזיים אחרי שתחלימי. מקווה שתקופת ההחלמה תהיה הכי טובה שרק אפשר עם מינימום כאבים והרבה חברים שעוטפים אותך וגם הנאה מהזמן שמתפנה. חיבוק, ג'וליאנה

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s