ארוחות מוכנות, מסעות מתוכננים

העולם והאושר נכנעו ושכבו לרגלינו
לא היה בעולם דבר שיפריד בינינו
(רכבות, דני רובס)
***

החלטתי שלקראת הקיץ אני רוצה שיהיו לי גוזיות ושאני רוצה לבקר בחנות המאד מומלצת pipa ברעננה, שמוכרת גם בגדים אבל בעיקר הומלצה בגלל חזיות וגוזיות. ומכיוון שג׳ עובד ברעננה וממילא עושה את הנסיעה בכל יום עבודה, מצאתי את יום העבודה היחיד שבו החנות גם פתוחה (פתוח רק בחמישי ובסוף השבוע) והכרזתי בפניו שאני באה לישון לילה קודם (טוב, בעצם שאלתי קודם וזה היה במתכונת ״קבענו״)

היה לי ממש נחמד גם לצפות לראות אותו, וגם להיפגש לשם שינוי אצלו בבית. גם כשהוא מתנצל על הבלגן בעצם די מסודר אצלו, אבל לא מאד נקי. מה שכן, הוא בירר במסירות אם יש דבר מסוים שאני רוצה לאכול, וגם כיבד אותי במאכלי שבועות מעניינים שהמשפחה שלו נתנה לו בחג.

החלק הכי נעים היה לקום בבוקר ולהתחבק המון, ללטף ולקבל ליטופים כמו שאני אוהבת. לא יודעת למה לא הצליח לנו בזה כבר זמן מה, אבל הפעם הרגשתי מאד עטופה ואהובה והרגשתי שזה זמן שמחבר בינינו. במפגש מיני לאחרונה הוא אמר לי ״מזמן לא נפגשנו ככה״ ואני נהייתי עצובה ומוטרדת, כי לא באמת הרגשתי את זה גם, אבל הפעם לגמרי הרגשתי שמזמן לא נפגשנו ככה, או שאולי מזמן אני לא נפגשתי ככה, וזה הקל עלי ושימח אותי. אני בטוחה שלשיחה שהיתה לנו היה רכיב בלעשות את זה עבורי, וגאה בעצמי.

הוא כזה בנאדם טוב עם רצון טוב בכ״כ הרבה דברים, גדולים וקטנים. לפעמים הוא לא מוצא איך לנצל משאבים בתוך העולם המסובך שהוא בו, שהעבודה תופסת בו נתח גדול כל כך מהזמן, אבל הוא תמיד מוכן לחשוב על עוד משהו לקחת על עצמו אם זה יעשה לי יותר טוב 😮

היה לי נחמד למצוא זמן שבין-הזמנים, מין הזדמנות כזאת לעשות משהו שאני רוצה אבל גם לנצל את הזמן כדי לנסוע איתו באוטובוס בינתיים, לבלות זמן כזה יומיומי ביחד. במיוחד הצחיק אותי כשהוא בדק את המפה ואמר: אה כן, אין בעיה לנווט, זה ממש קרוב לעבודה שלי. והסתבר שאפשר לראות את הבניין שהוא עובד בו מהחנות. LOL.

מצאתי לי גוזיות והסתבר שמידת החזיה שלי (קאפ, לא היקף) גדולה במידה אחת מהמידה הכי גדולה שמוכרים שם. צריכה להסתכל אם אני מבינה מאיפה להזמין באינטרנט מידה אחת למעלה, ואם בכלל רוצה. בכל מקרה היה מעניין. לא נשארתי כדי למדוד גם בגדים כי אין לי כרגע תקציב לזה.

ג׳ העביר לי גם תו-שי שהוא קיבל מהעבודה. מלא כסף. הוא עשה את זה ברצון טוב ומתוך ידיעה שאין לו כח וזמן למצוא איפה לנצל את זה. אבל זה גם מלא כסף וזה הותיר אותי קצת לא יציבה. למה אתה נותן לי כסף? אני בטוחה שעם הזמן ועם האימושן יהיו לי יותר הזדמנויות להסתכל על התגובה הזאת ואחרות.
היום התקשרו להזכיר לי שהתכנית מתחילה בשבוע הבא, לוודא שהכנסתי את התאריכים ליומן, ולהקריא לי בטלפון את המייל ששלחו עם כל מיני הוראות (בואו קצת קודם, תביאו מחברת וכלי כתיבה, תכינו עוד שכבה של בגדים ליתר בטחון). הצחיק אותי אבל כנראה שיש אנשים שזה נכנס להם יותר טוב דרך האזניים. ובטח עם כל כמה שאני צוחקת על זה בסוף אני אשכח משהו. בכל מקרה, זה מרגש נורא.

מחר אלך לקנות גם תחתונים חדשים, כי הסיפור עם תו השי רק העלה לי את המודעות לכך שאני צריכה. אם ברגע שהגיע לי כסף לידיים זה הדבר הראשון שחשבתי עליו, כנראה שזה באמת צורך כבר כמה זמן.

יצא פוסט מלא הלבשה תחתונה.
מעניין מה יביא איתו סוף השבוע- יש עדיין עוד חגיגות לכבוד יום ההולדת של זו ששמה נכתב בכתיב חסר, ויש אירוע קהילתי קטנטן שבו חברה הולכת לתחרות טיפוס על קירות ואנחנו הולכים לעודד 🙂

סוף שבוע מוצלח לכם!

נ.ב
בתחילת השבוע, ממש ביום א׳ שהיה במתכונת שבת, מישהו מהקהילה הקווירית פרסם הודעה בפייסבוק שהוא לומד פסיכותרפיה גופנית ושהוא מחפש כחלק מהתרגול אנשים להתאמן עליהם בעיסוי רקמות עמוק. זה הסוג האהוב עלי של עיסוי ולאחרונה התחלתי להרהר בלחפש לי אחד (כולל אילוצי מחיר), כך שמאד מאד מהר קפצתי להתנדב ואפילו קבעתי איתו למוצאי-יום-א׳. כשסיפרתי על זה לג׳ הוא הרים גבה: למה את בוטחת בו? אילו אמצעי זהירות את נוקטת? ובאמת לרגע פקפקתי בעצמי. אבל אז נזכרתי שאני מכירה את ההיסטוריה שלי עם האיש הזה וג׳ לא, ונתתי לו תמונה קצת יותר רחבה (אנחנו חברים בקבוצה די קטנה של אנשים, הוא כתב בה בעבר בגילוי לב, היו לנו כמה שיחות מעניינות ממש על גבי הקבוצה הזאת. בלייב כבר קרה פעם או פעמיים שהוא רצה לקשור איתי שיחה ואני קיצרתי בתגובותיי ואז הלכתי, כי אני שונאת שיחות פנ״פ. זה קצת סושיאלי אוקוורד, אבל אף פעם לא הרגשתי ממנו שהוא לא מבין או לא מכבד את ה״לא״ שלי, ולבסוף- זה במסגרת הלימודים שלו. לא סיפרתי לו שזה גבר טרנס ושאני פחות מפחדת מהם, כי לא חשבתי שזה עניינו. אבל זה בהחלט גם דבר), וגם הבנתי שהזהירות שלו לא באה בחלל ריק, ושיהיה בטוח ורגוע יותר לשנינו אם, וכך גם הצעתי לו, ״נתייחס לזה כאל מפגש בין-אישי שיש בו פוטנציאל של סכנה״, ונקבע שהוא יצלצל אלי בנוהל דייטים הישן שהיה לי, שחברה מתקשרת שעה לתוך הפגישה, שואלת שאלות של כן ולא שמטרתן לגרום לי להיות קצת יותר מודעת לאיך אני מרגישה ומה שלומי: אם בטוח לי בפגישה, אם אני נהנית, וא* אני רוצה להמשיך להיות שם. אם כל התשובות הן כן, המצב בסדר. אם לא- עלי להתחיל להבין איך לסגת מהסיטואציה. ג׳ שמח לתאם את התיאום הזה ולכוון איזהשהו צפצפן שיזכיר לו בשעה הייעודה, ואני שמחתי שהוא דואג לי ומגן עלי, אבל בתנאים שלי.

המפגש היה מעניין לאללה, כמובן שכל הגבולות שלי כובדו ושהבנאדם היה שיא המתוק. למעשה הוא אמר שהוא מופתע מאיזה חלק פעיל לקחתי בהצבת גבולות ובניהול של הטיפול של עצמי.
הוא הציע לי להיות פתוחה לדברים שעולים תוך כדי, ועלו ים. היו הזדמנויות שמגע קל הרגיש לי רציני, היו מקומות שעלו בי כל מיני זרמים, והיו גם מקומות שלגעת בהם פשוט הביא אותי לפחד, ולרצון לבעוט לו בפרצוף. אני כבר מכירה את התגובות האלה, אבל היה לי ממש הרבה יותר קל איתן משום שהוא היה פתוח לזה ולא הרגשתי חייבת להסתיר. היה לפחות מקרה אחד שלא הרגשתי כ״כ את המגע וביקשתי להאט כדי לוודא שאני אהיה ערה לתחושות וזה שינה, פעם או פעמיים ביקשתי לחזור על מגע מסוים, ופעם אחת עצרתי אותו לגמרי, שאלתי מה המגע שקורה בחלק הזה והבעתי אי-הסכמה לסוג מסויים של מגע מתוך התכנית. כל החוויות האלה התקבלו בברכה על ידי שנינו, למעשה, והרגשתי מאד בת מזל לקבל את ההזדמנות הזאת. ״נראה לי שעבודת גוף יכולה מאד לשנות עבורך״, הוא אמר. אני מבינה למה אתה מתכוון, עניתי לו, אבל אני לא מוכנה לזה עדיין.
בדיוק עכשיו אני הולכת להגיע לתכנית שמדברת על היכרות וקשיבות לחוויות שבגוף והתמודדות איתן ללא מגע מכוון של אחרים, ונראה לי שזה המקום שמתאים לי עכשיו. ואח״כ נראה 🙂

8 מחשבות על “ארוחות מוכנות, מסעות מתוכננים

  1. המילה שמלווה אותי בכל הקריאה של הפוסט שלך היא 'התקדמות'. בכל החזיתות, סליחה על הביטוי המיליטריסטי. היכולת שלך לנהל את היחסים עם אנשים, עם ג' הנפלא (כן, תמיד), עם הפסיכותרפיסט הגופני. אני מודה שאני בעצמי ממתינה בקוצר רוח לקורס אימושיין שלך, מתוך מחשבה אגואיסטית לגמרי ללמוד דרכך קצת דברים גם עלי, כי הכתיבה שלך כל כך ברורה ומקיפה. 🙂

    אהבתי

    • חיח. ואני מרגישה שאני ״מנהלת״ קצת כמו בולדוזר לאחרונה, כי לא באמת פיתחתי עדיין תחושה של איך לדחוף בעדינות. אבל בינתיים עוד לא היו בקלשים, אז אולי זה רק כי אני לא רגילה לדחוף בכלל.

      הדברים העיקריים שאני חוששת מהם באימושן זה שאני אמצא את עצמי לא מסוגלת להקשיב וללמוד, ושלא *אבין* מה אומרים לי. חשש מהצפה, מניתוק, מעמדה של צורך להתעמת עם מה שנאמר ולא לקבל אותו.
      ואני מעריכה- שכל אלה יקרו גם יקרו. כמו שקרה במפגש עם הפסיכותרפיה הגופנית. איןןן לדעתי לעקוף את זה לחלוטין. וזה מפחיד אותי 🙂 מעניין איך יהיה.

      גם אני עפה על היכולות החדשות שלי, ולא פחות מזה על התגובות הטובות מהסביבה, קרדיט משותף למגיבים ולי על שהקפתי את עצמי בהם.

      ג׳ החמוד והיענותו המקיפה גורמים לי לפעמים להרגיש שאני חיה כרגע ברמת קושי 1, כאילו אין במשחק בכלל מפלצות וכל המטרה של השלב זה ללמוד את המקשים שצריך ללחוץ בשביל שדברים יקרו.
      זה זמן ממש הזוי בחיים להיות בשלב הזה, חשבתי שקוראים לזה ״ילדות״. מסתבר שהרבה יותר שווה להיות מבוגר, ושבקונסטלציה הזאת, אולי החוקים של ״העולם האמיתי״ יותר לטובתי ממה שחשבתי במקור שהם. בכל מקרה, בינתיים אני לגמרי מופתעת לטובה.

      אהבתי

  2. מתייחסת לתגובה של מניפה היקרה כשאני אומרת "התפתחות" או "היפתחות" ואפילו "התעוררות" במקום התקדמות. ובמקום "בכל החזיתות" עלה לי בראש "רוחבית" ….התפתחות רוחבית….אם זה מובן בכלל.
    ג' באמת מתוק, ואני שמחה מאד על זמן האיכות שהיה לך איתו.
    גוזיות…..זה משהו שבחיים לא התנסיתי בו – וגם אין טעם כי בגודל הקאפ שלי זה לא רלוונטי. אז בסוף קנית? למרות שזה היה מידה פחות ממה שאת צריכה? וזה נוח?
    אני ממש מבינה את (ומזדהה עם..) התגובה שלך לתו-שי שג' נתן לך. נראה לי שזה באמת מקרה קלאסי להעלות באימון ולהבין על מה זה לחץ ומאיפה התגובה נולדה….ממש מתרגשת יחד איתך לקראת תחילת "נקודת מפנה". אגב עוד שכבת בגדים, יש להם המון שמיכות "כרבוליות" כאלה שהם מכבסים באופן קבוע שאפשר להתעטף בהן אם נהיה קר (נטלי זקוקה למזגן והרבה פעמים מתלוננים שקר שם מדי), אבל מה שכן הייתי ממליצה זה לבוא בנעליים וגרביים (ולא סנדלים או כפכפים) כדי שכף הרגל לא תקפא….
    יש שם תמיד תה (לואיזה וכדומה) ומים אבל תביאי לך אוכל.
    הפסיכותרפיה הגופנית נשמעת כמו משהו ממש טוב. לא שמעתי על זה מעולם. שמחה שזו היתה לך חויה טובה. זה היה חד פעמי?

    אהבתי

    • אני רואה שלא ציינתי זאת במפורש אז אתקן- זו חנות למידות גדולות (בגדים ולבנים)- אני בחזיה מידה 85/j או k 🙂 אז תחשבי שוב לגבי מה רלוונטי… היה להן עד i. נראה לי שרוב הוריאציה שיש להן זה שההיקפים מגיעים עד מספר די גבוה בעוד שבחנויות אחרות כמעט ולא. אבל הבעיה שלי היא בקאפ 😉

      לא קניתי חזיה שלא במידה שלי כי אין טעם, בשנים האחרונות אני רק עולה במידות ולא רלוונטי להוציא כסף על ״אולי ארד״. כן קניתי שתי גוזיות כי אני רוצה לבלות את הקיץ בבית ועם חברים בנוחיות בלי להיות בכלל לא לבושה באיזור החזה.

      תודה על ההנחיות הספציפיות לגבי המרחב של הקורס. הייתי ביום ההכנה ובאמת הכרבוליות זכורות לי לטוב. אביא איתי כנראה תרמוס כי התה שלי יותר טעים, ואוכל כמובן.

      המפגש עם הסטודנט לפסיכותרפיה גופנית היה חד פעמי, כן. אני אישית שמעתי על התחום הזה ממגוון אנשים, למען האמת מהרבה יותר *מטפלים* מאשר מטופלים, והרבה דווקא מהקהילות שלי (לסבית אחת, קוויר אחד, אחת סובלת בעצמה מדיסוציאציה). זה תחום שמתייחס ישירות לקשר גוף-נפש ומטפל בו באמצעים גופניים, נפשיים, ומשולבים, והרושם שלי הוא שזה הופך אותו לאמצעי טיפול מאד רובסטי.
      אני חושבת גם שלולא הייתי כבר מכירה ומוכנה לרעיון של גילום גופני של דברים רגשיים ודפוסי עבר, זה היה עובר לי הרבה פחות בקלות. כמו שציינתי בתגובה אלייך לאחרונה, אני מרגישה מאד ממוזלת שהרבה עקרונות ורעיונות מקבילים עולים בהקשרים רבים שאני חשופה אליהם. ככה אני רואה תמונה מלאה יחסית וגם יכולה לבחור איפה לשים את עצמי במרחב הזה. אישית אני גם מאמינה שזה חוזר כי זה נכון 😉 אז בכלל.

      גם רוצה לציין שהיה לי כיף לקבל תגובה מלאה בהתלהבות ובשאלות 🙂 תודה!

      Liked by 1 person

    • משהו שממש הפתיע אותי היה כמה יכולתי לראות את הסיטואציה דרך נקודת המבט של ג׳ מהתגובה שלו- וכמה קל היה לי גם לתת לו מידע וגם לכפוף את השיקולים שלי גם לצורך שלו להבטיח את שלומי מבלי שבאמת אשנה ממש את הערכתי כלפי הסיטואציה- פשוט אמרתי לעצמי: לא מפריע לי לסדר את הדבר הזה וזה ירגיע אותו וזה גם *כן* יבטיח אותי למקרה שכן אצטרך את זה. כולם מרוויחים לכן אני לא הולכת להתווכח וגם לא להכנס לסרט על למה ג לא סומך על שיקול דעתי

      Liked by 1 person

    • הבאתי לך קישור מהפייסבוק שמקשר בין הכלה ושהיה ברגשות לבין גוף, קבעונות בו ממצב ילדי למצב בוגר,
      בלינק לכתבה יש אזכורים לאבי הפסיכותרפיה הגופנית, רייך.
      אני בטוחה שזה פשטני ועוד לא קראתי אף טקסט שרייך עצמו כתב (אולי הוא היה יותר טיפוס גופני ואולי זה סתם לא נגיש לקהל הרחב אם הוא לא מחפש), אבל למי שלא שמעה על זה אף פעם- כדי להראות לך כמה זה כנראה קרוב לאותם מחוזות-אמת שסאטיה מסתכלת עליהם:
      https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1512829282160294&id=1418376421605581

      אהבתי

      • שיטת סאטיה היא באמת שילוב של המון דברים שנטלי למדה, קראה והתנסתה וחוותה – בין אם זה מתורות המזרח כמו הבודהיזם הטיבטי ובין אם זה פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית וגם פסיכולוגיה – כך שבהחלט ייתכן שהיא נחפשה גם לרייך.
        העניין הוא שבקרב הקהילה הפסיכולוגית והפסיכיאטרית הוא היה מאד שנוי במחלוקת (קראתי קצת בויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%94%D7%9C%D7%9D_%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9A) וייתכן שבגלל זה לא רבים שמעו עליו. מצד שני בשנות הששים, מתברר, הוא היה מאד פופולרי….אולי בגלל החופש המיני שהתעורר באותה התקופה.
        נטלי עצמה פיתחה את סאטיה בשלבים מאוחרים של עבודתה: עד 2008 האימון שלה היה לגמרי אונטולוגי. לא דברו אז על רגשות או תחושות (עברתי אימון כזה ב-2005 ואז שוב ב-2007 אצל המאמנת הראשונה שלי שלמדה אצל נטלי, ושבעקבותיה החלטתי ללמוד אימון בעצמי)….היו אז באימושיין יעדים ומטרות ו"תחומי התפתחות" ו"מטרות לטווח קצר וארוך" כמו בקואוצ'ינגים אחרים. ב-2008 היא אימצה את בתה הבכורה גבריאלה, ואז היא ראתה שחסר משהו באימון…..וכך לאט לאט פותחה סאטיה, שאנחנו מכירים כיום (ואשר ממשיכה להעמיק ולהתפתח).

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s