עוד מעט עוד קצת

אני בוחנת גבולות בכל הקשרים שלי- כנראה מהקל אל הקשה?
הפעם עם ג', הישר לתוך איזור הסכנה של "ומה אם לא נהיה מיניים יחד- עדיין תרצה להיות חבר שלי?"
שהיא שאלה שמצד אחד היא טפשית (נגיד, יש לי הגיון בסיסי, וההגיון הבסיסי שלי אומר לי שג' יודע שאני לא מכונה למין אלא בנאדם, והוא גם יודע שאולי לג' ולי יש התניות שיגרמו לבאסה אם לא יהיה מין, אבל באסה בתוך מערכות יחסים זה… דבר שקורה, ויש עבור זה יותר מדרך התמודדות יחידה שהיא פרידה), ומצד שני היא אוכלת אותי כבר הרבה זמן, מאז שאני מודעת (בכאב ובעונג) להתמכרות הגופנית שלי לזהוב.

אתם יכולים לנחש מה היתה התשובה של ג' לזה. אבל אני אגיד בכל זאת:
הוא הזכיר לי שיש בחברות שלנו עוד היבטים חוץ ממין, וספציפית טיול מסוים שערכנו יחד מחוץ לבית ושהוא נהנה ממנו מאד וזוכר אותו לטובה, וגם הזכיר את זה שהיו לנו במערכת היחסים לא מעט פרקים שבהם מיניות היתה לא בולטת במיוחד. התרשמתי יותר מהטיעון הראשון מאשר מהשני. וחוץ מזה, הוא אמר בכובד הראש הרגיל שלו, אם את חושבת שאת תאבדי אותי אם לא נעשה סקס, זה נראה לי מקום לא כ"כ טוב לעשות ממנו סקס.
tell me about it, אמרתי לו.

אינני יודעת אם ומתי זה ישתחרר, אבל הוקל לי שביטאתי את זה ישירות מולו.

***

"הלוואי שזה לא היה מטריד אותי כ״כ. זה מאד מעצבן לחשוב כ״כ הרבה דברים עקומים על סקס ומערכות יחסים.
נראה שבהקשר הזה יש לי הרבה מה ללמוד, מכם ובכלל." כתבתי לזו ששמה נכתב בכתיב חסר, והיא, שבאופן נאיבי ומתוק חושבת שיש לי את התשובות להכל, ענתה עם סימן שאלה וסימן קריאה: "מה יש לך ללמוד מג' וממני?!".
הצחקתי את עצמי, שעניתי עם סימן קריאה: "שזה לא סוף העולם אם לא ״מחזקים״ את החברות במין! כי נראה שאתם יודעים את זה, ולי קשה עם זה."
(תראו איך סימן הקריאה לא יושב שם בנוחיות 🙂 הו, עוד יש לך דרך, קטנתי)

***

אני חושבת שזה מאד קשור לכשל הלוגי בהקשר הסוציולוגי שקראתי עליו פעם, שאם משהו מותר, אז לפתע הוא נהיה מחוייב.
בדוגמה שלהם: אם מותר לנשים לעבוד- לפתע חברתית חייבת להיות להן קריירה, אבל גם אם זו אפשרות לשמור על הנקה- פתאום כולן צריכות להניק אפילו אם לא מתאים להן.
במקרה שלי, אם אפשר לעשות סקס עם אהובים- אז חייבות לעשות סקס עם אהובים.

חבל שאני לא מוצאת את הטקסט הזה, הוא היה שווה.

***

חוץ מזה אני משתדלת רק בחצי לב לעשות חברתיות גם עם אנשים אחרים. הערב הלכתי לארוחת חג שהיתה הרבה יותר ציבורית משציפיתי, כי היא היתה ארוחה משותפת לחברים של חמישה אנשים שגרים באותו בית + אג'נדה טבעונית. לא כ"כ הרגשתי במקום, אבל ישבתי עם מישהי שהכרתי בנסיבות שבהן היא כבר היתה אאוטסיידרית באירוע חברתי שהייתי בו בעבר, והיה לי די נעים איתה. והייתי אמיצה מספיק לבקש טרמפ הביתה ממישהי אקראית לא מוכרת (אחרי שבהלוך הלכתי שעה ברגל לשם).

מבהלך שיחת החולין היא אמרה: זה נחמד שאת מדברת בלשון רבות

לא שמתי לב 🙂 אבל עכשיו כשאני קוראת את הטקסט שכתוב למעלה אני רואה שכתבתי גם "חייבות לעשות סקס עם אהובים" ואכן במקרה הזה התכוונתי לשימוש הסתמי (לא ללשון נקבה באופן ספציפי). I guess it kinda grew on me.

***

זו העונה הזאת בשנה: חברות חמודות הודיעו שהן חוגגות ארבע שנים למערכת היחסים ביניהן. ואני מסיקה מזה שעברו ארבע שנים מאז התקיפה שעברתי בזמן דייט, אצלי בבית. אני זוכרת שזו היתה תקופה מסובכת שבה חברתי הגבוהה היתה מאושפזת אחרי ניתוח, ומכיוון שזה היה משהו כזה שברור היה שמשפחה לא תהיה לצידה בו, היינו במשמרות מסביב למיטה שלה. ואז היה לי את הדייט ההוא, והתפרקתי והפסקתי להגיע למשמרות כי הייתי צריכה לאסוף את עצמי מחדש, ואז פספסתי לגמרי שבמהלך חילופי המשמרת התרקם לו רומן. "לא סיפרנו לך כי היית עסוקה", הן נימקו אחרי כמה זמן כשהדבקתי את החדשות. ותכלס לא חשבתי שזו תהיה מערכת כל כך יציבה, אבל זה משמח וטוב, חוץ מזה שיש להן יום-שנה שמחרב לי את המצברוח. וכמובן שהזכרונות של פייסבוק לא עוזרים.

אז ניצלתי את זה כדי לספר על הסיטואציה ההיא לזו ששמה נכתב בכתיב חסר. לספר לה על קורס ההגנה העצמית שהלכתי אליו, ועל זה שהכסף כדי לממן אותו הגיע ממימון-חברים (אפילו כמה מהבלוג!) שהיו שם בשבילי בזמן הזה, להזכיר לי שאני לא לבד, שוב ושוב.
ולהגיע למיילים שכתבתי שבהם תיארתי את המצב ואת הבקשה שלי ואת התודות שלי.
נראה לי שאני אשמח לפרוס אותם גם כאן.
ורציתי גם לשאול משהו.
אני עדיין אני של לפני ארבע שנים, אבל גם יש לא מעט שהשתנה, וכשאני קוראת את המיילים ההם, אני מקבלת תחושה משונה, כאילו החפיפה לא מלאה. אני חושבת שאולי הייתי נשמעת אחרת לו הייתי כותבת את אותם הדברים היום, אבל קשה לי להניח את האצבע על במה. אז אם זה עולה לכם, אני אשמח לשמוע 🙂

***

נושא: חברות עוזרות לצנצנת לעשות קורס אימפקט

שלום, יקרותים.

חלקכם הגדול כבר שמע ישירות או בעקיפין, אבל יש לי משהו ממש מבאס לחלוק איתכן:
לפני כשבועיים עברתי תקיפה מינית על ידי מאהב חדש שהתגלה כדוש ואידיוט.

זה היה נורא והתחושה מחורבנת… אבל יצא שבשבועיים האלה בכיתי להמון חברות וקיבלתי הרבה חיבוקים, פיזיים ווירטואליים, והצעות עזרה, וגיליתי כמה תמיכה בעצם יש לי מכם ומכן, ואני מרגישה הרבה פחות לבד והרבה פחות איום ממה שהרגשתי.

כשדיברתי על התקיפה עם אחותי הקטנה והמהממת, היא הציעה שנלך ביחד לקורס אימפקט, שזה מין קורס שנבנה על ידי נשים מעמותת "אל-הלב". חוץ מאימון בהגנה עצמית, הקורס הזה מאפשר גם אימונים פרקטיים בשלל מצבים שדורשים הצבת גבולות, וכל מיני תכנים של העצמה אבל לא מנותקים מפרקטיות.
יעני, קורס אנטי פטריארכיה.
אומרות שהוא משנה חיים. ובחיי, אחרי שהקאתי קצת בפה על איך שהתנהלתי בתוך הסיטואציה עם ההוא והאשמתי את עצמי ואז הרגשתי רע על איך שהאשמתי את עצמי, ממש מתאים לי *עוד* צעד בשינוי חיים הזה, שמי שמכירה אותי יודעת שאני עובדת עליו כבר שנים.

פרטים על הקורס למי שלא מכיר/ה אפשר למצוא כאן.

בפועל, אחותי הציעה לשלם עלי על הקורס הזה.
זו הבעת אמון ותמיכה ואהבה ענקית ואחותי ללא ספק מדהימה ומהממת, אבל הקורס עולה פאקינג 1200 שקל למשתתפת. אז החלטתי שאני עושה משהו נגד חלק גדול מהאינסטינקטים שלי ונשענת אחורה, נותנת לכם את ההזדמנות לתמוך בי ובחיזוק חיים שלי ולשלם חלק מהעלות של הקורס בשביל שהיא תרד ממני, ועוד יותר, תרד מאחותי.

לא צריך להיות גרנדיוזיים, ברגע שמסתכלים על חלק מהסכום הוא לא נראה כמו 1200 שקל. תאמינו לי, הסתכלתי כמה פעמים לפני ששקלתי לעשות את הדבר הזה. 600 שקל זו העלות שאני תכננתי לשלם בכל מקרה. כל סכום שיצטבר מעל 600 שקל יילך לכסות את התשלום שאחותי מנדבת.

יש כמה אנשות שמכותבים למייל הזה שאני יודעת שמתמודדות בעצמן עם לא מעט קשיים כלכליים. אל תרגישו חייבות. פשוט לא רציתי להוציא אתכן מהמעגל שמקבל עדכון ושיכול להשפיע על הדבר הגדול הזה שקורה.

כי זה דבר גדול, ואני נחושה שהוא יקרה. מצחיק שלא הייתי חושבת לעשות את הצעד הזה לבד אפילו לרגע, אבל ברגע שאחותי הכניסה רגל, אני פתאום לא מוכנה לוותר על זה.

מיכל XXXXXX@gmail.com הסכימה להיות זו שאוספת את הכסף כדי שאף אחת לא תצטרך להגיד לי כמה כסף יש לה וכמה היא נותנת. הטלפון שלה הוא 05XXXXXXXX.

אם בא לכם בכל זאת לדבר איתי ישירות בנושא הזה, בשמחה.
כאילו, יש כאלה שמרגישות שחלק מתמיכה זו השיחה, ואני איתכן בזה, אני רק לא רוצה שכולן יהיו חייבות לעבור דרכי ולהגיד לי "משתתפת בצערך". לגבי "את אדירה ואיזה כיף שביקשת", זה אין לי בעיה לשמוע.

אני לא מתביישת ואני אוהבת אתכן בהחלט מאוד.

ושבועיים אחריו:

נושא: חברות עוזרות לצנצנת לעשות קורס אימפקט- עדכון ותודה
חברות יקרים,

בחודש האחרון הקדשתי את רוב תשומת הלב והאנרגיה לעניינים מיידיים שנבעו מהתקיפה שעברתי.
לעדכן בני משפחה, חברים ומעגלים רחבים יותר, ולעשות שלל בדיקות רפואיות.
חוץ מכמה קצוות לא סגורים, נראה לי שסוף סוף ההיבטים המיידיים נגמרו.
בינינו: מפחיד אותי לסגור את השלב הזה, כי מעבר אליו לא כל כך ברור לי מה לעשות.

חברות יקרות אמרו לי בימים שאחרי, במילים פשוטות ככל שרק היה אפשר:
אחד ההיבטים המיידיים הוא להביא לכך שיהיו לך הרגלים מתאימים שיאפשרו לך יותר חופש במצבים מפוקפקים. תרגולת לגבי איך לא להכנס למצבים שקשה לצאת מהם.
תרגולת לגבי איך בכל זאת לצאת ממצבים שקשה לצאת מהם.

בגלל זה הייתי מרוצה כל כך שעלה, דרך אחותי, הרעיון של סדנת האימפקט.
אני חושבת שזה שהרעיון עלה כבר בשלב המיידי איפשר לי לשים גם את הצורך הזה ברשימת הדברים ש"צריך".
מצד אחד- לטיפול תחת המוד התפעולי הזה שעשה כל כך הרבה מההתעסקויות של עד כה, מאידך- קישור ומקפצה טובים לשלב ה"הלאה".

לתת לכם לעשות את העבודה של להבין מאיפה הקורס הזה יגיע היה רעיון בכלל בכלל לא של אותו מוד תפעולי, אלא להפך, משהו הרבה יותר בכיוון של תחושת בטן, של הכרה שהפעם אני כנראה יכולה להסמך ולסמוך, כי יש לי על מי, ויש לי בסיס כלשהו להאמין שזה יעבוד.

little did I know…

אני חייבת להודות שזה עבד מעבר לגבול הדמיון שלי.
ראשית, הצלחנו לאסוף את העלות המלאה של סדנת האימפקט,
ואני אשתתף בה (יחד עם אחותי) במחזור הקרוב, שמתחיל ביולי.
אבל עשיתם המון מעבר לזה למעני.

יש ערך עצום בלהרגיש וגם לדעת שאתם, רבים מכם ומכן, מאחורי ולטובתי.
בכסף, כן. ובפסלים וציורים ובחיבוקים ובעיניים טובות
ובהצעות תמיכה ועזרה ושיעורי אימון פרטיים בקונג פו ובג'ודו.
ברשת בטחון אמיתית, שעושה צעד החוצה מהוירטואליה אם צריך.
כשצריך.

תודה שאתם עוזרים לי לזכור שאנשים רעים הם מבחוץ,
ושמבית יש די הרבה דברים טובים.
בכלל, שיש דבר כזה, "בית".

שנכון, לא כל כך גרוע לסגת קצת אחורה, להתנחם.
אבל גם שאחרי הנחמות יש מלא אנשים שישמחו לראות אותי יוצאת שוב,
ששמחים לראות אותי מתכננת לטובתי: איך אני אצא מזה עם כמה כוחות חדשים.
שרוצים לקחת בזה חלק, לתת לזה יד.
ושמעבר לאמירה שכך מגבים את הרגש הזה גם פיזית ומנטלית וכלכלית,
בהשקעת זמן ובהשקעת כח מכל מיני סוגים, עוזרים לי להרגיש פחות שקופה ויותר ראויה.

זה… בכנות יקשה עלי להסתובב עם הפנים לקיר ולהגיד לעצמי שאין טעם.
וזה אדיר. זו נקודת פתיחה ממש ממש טובה ל"הלאה".
וזה עשינו בכוחות משותפים. בזכותי ובזכותכם.

תודה לכם.
על הבעת האמון והתמיכה והאהבה.
אתן יקרות לי ואני שמחה שאתם בחיים שלי.

צנצ

***

אז מה? זו אני? לא אני? רק לי זה לא נשמע בדיוק כמו צנצ של עכשיו?

***

לילה טוב 🙂

5 מחשבות על “עוד מעט עוד קצת

  1. רעיון נהדר היה לך אז, לבקש עזרה מהחברותים ומהקוראים שאוהבים אותך בבלוג. אני לא זוכרת את זה, אבל אין לי ספק שהיית נחלצת לעזרה. זה רעיון טוב בדיוק בגלל שכמו שאמרת זה לא (רק) הכסף, אלא התמיכה. החיבוק והעטיפה הזו של מי שמוכן לעשות מעשה עבורך. הוכחה שאת לא לבד, ושלא כולם שוחרי רעתך, אפילו לא רובם. התוקף הדוש הוא היוצא מן הכלל, וזו מסקנה לא רעה בכלל בשביל החיים.
    קשה לי לדעת מה היית כותבת אחרת היום. זה נשמע כמוך, אבל את היום קצת יותר בוגרת, קצת יותר מודעת, קצת יותר, ובכן, חזקה, נדמה לי שזה שם התואר שאני מחפשת. ואשר לג', אני את שלי כבר אמרתי: בכל פעם מחדש אני מחבבת את הבחור עוד קצת.

    אהבתי

    • את צודקת, לדעתי זה היה בתקופה שלא היית פה- אולי חו"ל שלך? ואולי פשוט התקופה ההיא שבין הפרופילים. אבל כיף לי שאת שוב כאן!

      ג' הוא ללא ספק נפלא ומאד, מאד רוצה בטובתי ומוכן לעשות מאמצים כדי לאפשר אותה.
      בעצם הדבר הכי משכנע שהוא אמר (בתשובה לשאלה שלי אם הוא ייאלץ לחפש עכשי עוד פרטנריות) היה "אני שונא לחפש, וזה לבטח יהיה לא נעים, אבל זה היה הרבה יותר גרוע להאלץ לחפש ובנוסף שלא תהיה לי החברה הכי טובה שלי". וזה היה ממיס עבורי. מוזר ומעניין שאני לא זוכרת/מכירה שזה המעמד שלי עבורו. במיוחד שבעבר זה היה כ"כ אקוטי לי לדעת את זה. עכשיו זה מאד מנחם אותי, ואני שמחה בו.

      תודה על השקעת המחשבה שלך 3>

      אהבתי

  2. אני לא הכרתי אותך לפני ארבע שנים, וידעתי שעברת תקיפה מינית רק מתוך ההקשרים שעלו כאן מאז שהתחלתי לקרוא (ותודה לישראבלוג שעמד להיסגר ובזכותו פתחת בלוג כאן ובזכות זה גיליתי אותך…) – ואני יושבת כאן עם עיניים נוצצות וגרון מוצף וקוראת על ההסכמה שלך לקבל עזרה רגשית וכספית כדי לעשות משהו שיעזור לך להתמודד עם מה שקרה….ריגשת אותי מאד.
    בלי שהכרתי אותך או את הכתיבה שלך אז, אני יכולה לומר שכמו שאומרים שאי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים – כי המים כל הזמן זורמים ובכל פעם זה בעצם נהר אחר – כך ברור שאת גדלת והתפתחת ועברת התמרה (טרנספורמציה) עם הזמן, וגם עברת תהליכי ריפוי והתמודדות משמעותיים ולכן ברור שאת לא אותה צנצנת שכתבה את הדברים ההם.
    וזה טבעי וזה בסדר גמור.

    גם התמורות שחלות במערכות היחסים שלך, התעוזה שלך לתקשר, לדבר, לתהות בקול רם….כל זה חלק מהצמיחה שלך, וכל זה גם חלק מההסכמה שלך לחוש פחד ובכל זאת לנוע קדימה.
    אהבתי ממש את המשפט שהבאת "שאם משהו מותר, אז לפתע הוא נהיה מחוייב."
    ואת כל הדוגמאות הממש מצוינות שהבאת יחד איתו.
    ואהבתי את התשובות של חברייך – גם ג' וגם זו ששמה בכתיב חסר….
    נדמה לי (בעצם די ברור לי) שהם אוהבים אותך וזקוקים לאהבתך ולקרבתך הרבה יותר ממה שאת מעזה לספר לעצמך…

    ונדמה לי גם שהם יקבלו אותך ואת חברותך גם אם (זמנית או קבוע) ייעדר הסקס מהיחסים….אבל את זה קשה לי לדעת כמובן – והיה קשה לי לדעת גם לו הייתי מכירה אתכם ב"חיים האמיתיים". כי גם הם לא באמת יודעים איך הם יגיבו אם פתאום הסקס ייעדר מהחברות……………אבל מה שבאמת חשוב הוא שתהיי אמיתית איתם ועם עצמך. שלא תעשי שום דבר שאת לא באמת רוצה. ותשמרי על תקשורת פתוחה, ישרה וישירה עם כל מי שאת אוהבת…..ואני סומכת עלייך שתוכלי להתמודד עם כל מה שיקרה.

    אהבתי

    • הו, אמפי. תודה על מה שכתבת. כמה זה משוגע בעיני שמה שאני רוצה להגיד לך זה ש-זה כלום. התקיפה של לפני ארבע שנים היתה מין אנטי-תזה למה שעברתי בגיל נעורים, כשהתקשורת המינית שלי רק התעצבה. לצערי, למדתי אז דברים מאד מאד גרועים מהדינמיקה שנוצרה ביני לבין חבר-כתה, שהיה מכונה בעבר בבלוג, אולי בהגזמה מסוימת, הבנזונה. במשך נצח של כחצי שנה מיד לפני גיל 16 הייתי כל כך מסכנה וקטנה ובלי גישה למשאבים, ובלי אף אחד לסמוך עליו עם הכאב שלי, וכמעט בלי יכולת בכלל להיות מסוגלת לשיים אותו, לא אישית ובטח שלא פוליטית.

      בעשור האחרון התקבלתי בקהילה, היו אנשים חשובים בחיי שראו (באופן שעבורי היה מהפכני) ורואים אותי כבנאדם בעל יכולת, וכוללים גם את הפגיעות (בשורוק) שלי כחלק ממי שאני עבורם, ורוצים את הבנאדם הזה שאני בחיים שלהם. זה משחרר. מאד. ומלמד.

      בזכות העיסוק המשותף שלנו בנושאים של פגיעה, החלמה וסולידריות, יכולתי לומר עוד באותו מעמד לבנאדם: היית לא בסדר, וזה לא בסדר. והיה לי למי להתקשר להגיד: כואב לי מאד עכשיו, ואני צריכה עזרה. והיו מי שיבינו מה הסיטואציה, שיקחו את זה ברצינות הנאותה, שיבואו וישלחו עוד אנשים לרפד אותי, שיעזרו לי לחשוב מה אני צריכה ולהעלות עוד דברים שלא עלו בדעתי. כן, זה היה לא-טוב לעבור עוד סצינה כזאת. אבל כל המסביב היה ברמה מסויימת חוויה מתקנת, כבר בזמן אמת. וזה כולל גם את היכולת לתת לאנשים את ההזדמנות להיות חלק מההחלמה שלי, להוכיח שאפשר להסתמך עליהם. וגם כלל את היכולת לפנות לעזרה מקצועית, דבר שפתח את תהליכי הטיפול שאני עדיין במהלכם היום. וחלק מהזמן היה לי המזל להיות בטיפול של נשות מקצוע *מאד* מרשימות, שזכו לא רק באמוני, אלא גם באהבתי. ועכשיו, בחצי השנה האחרונה בערך, אני גם בתכנית (קבוצת הדיסוציאטיביות) שהיא פלאית מבחינת כמה שהיא מממקמת אותי מול הקושי שלי, בדרכים מספיק ישירות כדי שיהיה לזה סוף נראה לעין, ומספיק עקלקלות כדי שלא אהיה כל הזמן בעירור יתר. עם כל כמה שקשה לי בתקופה הזאת, אני בכל זאת מרגישה שזו פסגה.

      לגבי האהובים הנוכחיים שלי- את מעלה הצעה מעניינת, אחשוב על זה (וראי גם עוד ציטוט של ג', שתומך בהצעה הזאת, בתגובה שלי למניפה) 🙂 ברור לי שעוד יש לי לאן להתפתח בלהיות אמיתית עם עצמי ובטח שבלשדר את זה לאחרים. אבל מה שאמרת, להרגיש פחד ובכל זאת לנוע קדימה, מרגיש לי כמו התקדמות אדירה. אני מקווה שההצלחות שזה מזמן לי ישכנעו אותי לאמץ את הקו הזה גם הלאה, ושאני אהיה מספיק מבוססת בזה כבר מתי שיהיו גם קצת כשלונות. בינתיים נראה שבחרתי היטב את האנשים לסמוך עליהם. את רואה 🙂

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s