Never say never

שלשום הלכתי עם השותפה שלי לשעבר לקנות לי צמחים חמודים לחדר, וקניתי גם שני ספלים צבעוניים מאד מאד,
ואתמול הצעתי אותם כך בעמוד הפייסבוק של אירוע יום ההולדת:
מי שלא יודע מה לקנות לי מתנה, יכול לאמץ את אחד מהזוגות האלה תמורת כמה שהוא עלה לי.


 



 


ההודעה מזו ששמה בכתיב חסר הגיעה די מיד: אני רוצה לאמץ את הספלים! הם בדיוק מה שהייתי קונה לו היה לי מושג במתנות.


מעולה. אמרתי לה. בסוף הערב אני רוצה לתת אחת לג' ואחת לזהוב, שיהיו אצלם.
"אבל אז הכוסות לא יהיו ביחד!" היא מחתה, אבל התרצתה כשהסברתי שככה יהיה לי אצל כל אחד מהם משהו שהוא "בעליל, באופן מופרך לגמרי, שלי". זה מודק לגמרי, היא ענתה, והמשיכה לשאול אותי אם נוכל לשתות יחד בכוסות האלה כשניפגש.
וזו היתה שאלה כ"כ הגיונית בתוך ההיסטוריה של הקשר הזה, כי אצל חברה מסוימת זה כבר קרה לנו בעבר, ששתינו בכוסות שהיו כל כך דומות קונספטואלית שהיה קשה להפריד ביניהן, והנה שוב יש לנו הזדמנות: 


– רגע, איך נבדיל בין הכוסות?
– שלי עם פסים לאורך ושלך עם פסים לרוחב
– אוי! ואני הקפדתי כל כך לא לשים אותן ליד השני כדי שלא נתבלבל, שלא שמתי לב מוציא לשון


 


 






ערכתי את השולחן:
שלוש קערות ובהן שקיות בלתי פתוחות של במבה ושני סוגי ביסלי, קערה גדולה ובה שקית של פופקורן למיקרוגל
קערה עם גוואקאמולי, שלוש קערות עם מטבלים קנויים, חצאי פיתות, צלחת עם קלמנטינות וגויאבות, צלחת עם אפרסמונים ובננות, צלחת עם ירקות חתוכים, קערה של עגבניות שרי אדמוניות ומחייכות, ושני קנקנים: אחד עם מיץ תפוחים+ מקל קינמון, ואחד עם מים ופלחי לימון.
השתמשתי בכלי הבמבוק שיש בדירה הזאת, בחירה ממש מהממת של השותפה החדשה שלי, צבעוניות ושמחות.   


בעצת חברה הוספתי על השולחן גם קופסה מקושטת עם כיתוב "כאן אפשר להכניס כסף למתנות". שיהיה קריצה


 


 




 


 


ג' הגיע ראשון, והביא איתו את המטריה המאד צבעונית שלי ששכחתי אצלו באוטו כשהוא עזר לי להעביר דברים לבית של ההורים במעבר הדירה הזה, ועוד קופסה של ערמונים קלויים מקולפים ("לא הצלחתי לקלוף אותם בקלות אז קלפתי עם כפית ויש הרבה פירורים") וקופסה של בוטנים קלויים ("יש מעט כי כל היתר נשרפו לי"), ועוד קופסה של ירקות חתוכים ("שיהיה").  התמלאתי חיבה אליו, ג' הפרקטי והאהוב, שונא המתנות, שהביא לי מתנה של תשומת לב וחיבה, את מה שהוא יודע להכין ובאופן שהוא מסוגל להכין אותו. 


 


אחריו הגיעה שירי, עם עוגת שמרים טבעונית מאיזו מעדניה בבאר שבע, זאת אחרי שהיא שאלה מה להביא ואמרתי לה שעדיף משהו מתוק כי מלוח יש בשפע.  


אחרי זה באה מישהי שאני נוהגת להזמין למסיבות אף על פי שאני אישית רק חצי מתעניינת בשיחות איתה, מפני שהיא מתחבקת נהדר עם ג' והיא מדברת נעים ותמיד נחמד להיות איתה. קשה לי להסביר למה, אבל היא חלק מהמסורת שלי, ואולי עכשיו אחרי ששתינו סיימנו עם פאזת באר שבע שלנו, יהיה לנו יותר סביב מה להפגש. היא התקשרה לוודא את הכתובת: "רגע, זו לא אותה כתובת של החברים האלה והאלה שלנו?" כן, ענה לה ג' (שהיה הכי קרוב לטלפון ולכן היה זה שענה, בעוד אני חיבקתי את הזו שבכתיב חסר שבדיוק עמדה בדלת), זו גם ממש אותה דירה. ככה זה כשאת לא מעדכנת בצורה בולטת במקום ציבורי שעברת לגור עם אנשים שהם חברים של אנשים. צריך לעשות את זה באמת קול


 


ההודעה מת' הגיעה לקראת ערב:
כבר קנו לך את העציצים?
לא
אז קניתי לך עציצים (כי מה שניסיתי לסרוג לך פשוט מכוער ואפילו לא שימושי) 


ואז התרגשתי מאד, כי הסתבר שת' אכן מתכוונת וחוץ מלהתכוון גם מצליחה, להגיע. אמנם הזמנתי אותה, מוקדם ככל שיכולתי כדי לאפשר לה אולי כן לעשות את התכנית לבוא, אבל בגלל שלא רציתי את המתח עד הרגע האחרון אם היא תצליח או לא תצליח, ביקשתי ממנה שאם היא באה שלא תעדכן אותי עד שהיא ממש צריכה הוראות הגעה פרופר, וזה באמת מה שקרה. 


 


התחלנו לשחק את משחק המסיבות החדש החביב עלי, (הזהוב הצטרף באמצע סבב המשחק הראשון), וכבר בסבב השני זו ששמה בכתיב חסר קיבלה טלפון ונעלמה לחדר שלי, וכשהיא סיימה את השיחה היא נראתה עצובה, ואני הודעתי לאנשים שימשיכו לשחק את הסיבוב הבא בלעדיי כי אני הולכת לרכל איתה קצת בחדר, ושכבנו על המיטה ופטפטנו, את העוד עשרים דקות or so עד שהיא היתה צריכה ללכת. בגלל שקבעתי מסיבה מוקדם ורשמתי באופן רשמי שהיא גם מסתיימת מוקדם, היא עשתה תכניות-שאחרי צמודות בעיר ת"א, ולא הספקתי לעדכן אותה בפנטזיה שלי שנישאר אחר כך להמשך שיחה אישי יותר עם האנשים האהובים. אז יצא שהיא פספסה את ת' ,כי ת' הגיעה רק חצי שעה אחרי שהיא הלכה. עוד הספקתי לשלוח איתה קופסה קטנה עם רוב הערמונים הקלופים שהי במצב לא פירורי, ובירכתי בלב את ג' על התושיה שלו. 


גם רוב שאר האנשים הסתלקו בשלב הזה, ג' שאל אם הוא יכול להשאר לישון בסוף ואמרתי לו שלא, כי ת' תבוא ותישאר עד מאוחר ובפועל נלך לישון מאוחר מאד, אבל, חייבים להודות, זה היה מאד בסמוך ובמקביל לזה שהזמנתי את הזהוב כן להשאר. לוחות הזמנים שלהם שונים במידה מאד גדולה, ובעוד שמה שהיה קורה זה שג' היה מתכרבל במיטה ונרדם עד שאצטרף אליו בסוף הערב, ואז מתעורר מוקדם בבוקר ומורט את עצביי בעירנות שלו, לזהוב אין בעיה להשאר עד מאוחר ולחבק אותי בסוף האירוע אחרי שכולם ילכו, והוא מצטיין בלישון עד מאוחר ולהיות גוף נעים-במיטה עד הרגע הכמעט אחרון. וכשת' באה היא אמרה: הבאתי איתי בטעות את האוכל הלא נכון ואני צריכה לאכול משהו כדי שלא יהיה לי כאב ראש, מה את מציעה? הצעתי לה מרק-תחילת-החורף שהכנתי, ואת הבוטנים שג' הביא היא נשנשה לבד עד שהם נגמרו.   


 


אז בפועל היו שתי מסיבות, אחת עם יותר אנשים ואחת עם ת', הזהוב, אני, והשותף החדש שלי שבדיוק חזר מאירוע משפחתי והתחשק לו לפטפט. באמת הועיל לשמור את הזמן הזה בסוף הלילה, וזה לא נשאר רק רעיון בעלמא לשבת אחרי שכולם הולכים ולעשות חלק ב' של המסיבה, עד שעה שעבורי היא מופרכת.

וכך היה לי הרבה ממה שרציתי. את זו ששמה שכתיב חסר לשבת איתה קצת לבד, ואת ת', ואת ג' ואת הזהוב, שכל אחד מהם באמת לקח הביתה ספל צבעוני להחריד. לת' ולזו ששמה בכתיב חסר עשיתי סיור בחדר, ושתיהן התלהבו מאד מאד מהיופי שהוא, מכמה שהוא תואם והולם את היופי שאני. שתיהן הגדילו לעשות ולהתלהב גם משאר הבית, האחת לפני שהשותפים חזרו והשניה אחרי, גוררת מהם תגובות שמחות ושוויצים. כל כך שמחתי שהיא באה במצב רוח טוב, ת', כזה מדבק שיאפשר לי להתלהב גם אני ולהעריך את המאמצים של השותפים לעשות בית ביתי ככל שניתן, שאני הגעתי אליו כבר נתון ורק נהנית ממנו. זה היה נחמד ממש. 


ממש כבר ברכב, שבו הזהוב הקפיץ אותה לתחנת הרכבת ואני התלוויתי, היא אמרה שהיא היתה מרוצה לא רק לבוא אלא גם להרגיש את הלחץ שכרוך בלתכנן לבוא ולהצליח להוציא את זה לפועל, כי זה מעיד על כך שהיא נוכחת בכל התהליך, והזדהיתי עם זה מאד וסיפרתי לה על ההרשמה שזה מקרוב באה לקבוצה של הדיסוציאטיביות (נחשי מה? התקבלתי! פשששש ווואו… מעניין אם גם אני הייתי מתקבלת קול החלפנו מבטים ציניים). 


 


 




 


היה מושלם, ואני שמחה מאד שכך התגלגל.


 


שיש את ג' ואת זו ששמה בכתיב חסר, שניתן לסמוך עליהם כמעט עד גבול אינסוף, כל אחד בדרכו,
ואת ת' והזהוב, שמהווים תוספת מבורכת בעולמי אבל אני לא לגמרי סגורה על הפרטים.  


 




כל הגויאבות והבננות נגמרו. נשארה קלמנטינה אחת וכל האפרסמונים. שקיות החטיפים לא נפתחו כלל, וכל האוכל שג' הביא חוסל.
בצנצנת המתנות כולל הכסף על העציצים והספלים הצטברו 160 שקלים, ואני הולכת לנסות להוציא אותם (בכלל או כמקדמה) על כסא טוב לשולחן שלי כאן, כי כרגע הוא מכאיב לגבי וזה לא מגיע לי. 


 


עכשיו אפשר להפסיק כבר לחגוג יום הולדת
(למרות שיש עוד כמה אנשים שלא הצליחו להגיע שהייתי שמחה להרים איתם כוסית, או שווה הערך הלא אלכוהולי- יכול להיות שכבר עבר המומנטום) 


 

4 מחשבות על “Never say never

  1. צבע ואור! אהבתי מאוד את הכל. את הרעיון להכין את המתנות ולאפשר לאנשים לבחור לתת לך אותן, את הזרימה של כל הערב, את הדרך שבה קיבלת כל מה שביקשת. נפלא. ואני מצטרפת בחיבוק וירטואלי גדול, לברכת יומולדת שמח 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s