פצעים ונשיקות

פתחתי שתיקות שהרגישו כמו שקרים. ושום רעות העולם לא הגיחו משם.


לא מבינה איך אנשים נושאים בעול של מה שהם חושבים ומרגישים לגמרי לבד.


לא רוצה את החיים שלי לבד לגמרי. אבל כן רוצה בנפרד לפעמים.






אתמול הלכתי לבקר בחלל תאמ״י בתל אביב, המכונה גם האקרספייס.


זה מקום שיש בו המון דברים, רכיבים, מחשבים, כלי עבודה לאלקטרוניקה, כלי עבודה לעבודת עץ, מטבח, מדפסת תלת מימד, ספה, כדורים לג׳אגלינג, ועוד המון דברים שלא שמתי לב אליהם. כמו חנות צעצועים גדולה. הוא פתוח לכל וללא תשלום קבוע, אבל במדיניות של ״תקנה מה שהשתמשת+1״ שכזו, ויש גם חברים קבועים שמשלמים מנוי ויש להם מפתח משלהם. בימי רביעי דואגים שיהיה שם ״פתוח על בטוח״ ולשם כיוונתי. קבעתי שם עם ג׳, אבל לא חיכיתי לו, כי הוא אמר שהוא מגיע באוטובוס וזה יכול להיות טריקי בתל אביב. אז נכנסתי, גיליתי שיותר עמוס ממה שחשבתי שם, לקחתי ליד כדור ג׳אגלינג כדי שיהיה לי מה להחזיק למקרה שכל החדש הזה מלחיץ אותי, והלכתי לקרוא את התוויות שכתובות על כל מיני קופסאות בסביבה. היו המון. שיחקתי קצת במכונת ארקייד שישבה שם. זו מערכת סגורה, אין מה להילחץ ממנה. אבל היא נתקעה והובכתי. ניתקתי וחיברתי מחדש ואז הלכתי להסתכל בחלקים שמאיימים פחות: במטבח, מטבח אני מבינה. אחר כך בנגריה. אחרי זה שאלתי איפה יש עדשות ודברים כאלה. אחר כך ג׳ הגיע. 


ג׳ הגיע וחיכה בחוץ, כשהוא נכנס בדיוק מישהו שעבד באותו רגע בנגריה הראה לי חיתוך בדיסקה עומדת, אז השארתי אותו עומד בכניסה ונכנסתי לצפות. 


כשחזרתי הבנתי שמשהו מאד לא בסדר. מסתבר שהמנגנון הויזואלי הלקוי שלי עשה לי טובה הפעם. ג׳, שהוא אדם ויזואלי בהרבה ממני, נכנס לחלל, ניסה להבין מה יש איפה, והמוח שלו העלה עשן. המצוקה היתה גלויה על הפנים שלו. לי היה דווקא הרבה יותר קל לחקור, לפתע, כשהוא היה בסביבה. הקדמתי תרופה למכה: לא נראה לי שטוב לך כאן. תרצה ללכת בקרוב? הוא הנהן. נלך בשעה העגולה הקרובה, זה בעוד שש דקות. זה בסדר? כן, הוא החזיק שש דקות בזמן שאני לא הצלחתי להפעיל את מכונת התפירה וטיפסתי על מדרגה בשביל לפתוח קופסה של רכיב אלקטרו-מכני כלשהו שהיה נדמה לי שאת השם שלו שמעתי בעבר. ג׳ נשם לרווחה ביציאה. אני חשבתי שלפעם הבאה עלי לקרוא קצת על מה ״סרוו״אים עושים. הוא חשב שהוא לא הולך ללכת לשם אי פעם שוב. טוב שהוא איחר…


אחר כך הוא סיפר לי מה הקוד לדלת (נקישה מסוימת משחררת את המנעול!) שהוא גילה מצפיה מתי שחיכה בחוץ 🙂 


זה היה המון המון מידע אחרי יומיים די רקובים וריקים בבאר שבע, ואחרי זה גם באוטובוס לביתו של ג׳ המשכתי להסתכל וראיתי את ההדפסים על השמלה של מישהי ואת הקעקוע של אחר, וכמה יפים אורות הבניינים אל מול שמי השקיעה. 


ג׳סיפר לי על ספר שהוא קרא ומשהו שנדמה לו שאפשר לגזור ממנו אל סיטואציה הפוכה או סימטרית בחיים שלו, והרצנו על זה בדיקות (״איך זה מתיישב עם הידוע לנו על…) והיה מעניין. 






בני אדם זה מסובך נורא, ולהיות קשורה אליהם זה מסובך נורא. 


יש לי אלף סיבוכים שרובם עיגונים שמחים ורצויים עם האהובים שלי, אבל לפעמים משהו מן החוטים נמשך חזק מדי וזה כואב. 


עשינו איזושהיא פעולת התרה שהיא לא פרימה. אני חושבת שאולי אם אזכור את המבט שלו כשאמרתי את הפחד שלי יהיה לי יותר קל להחזיק פחות בפחד הזה.עכשיו אני צריכה לדבר עם חדשנו על דברים בדומה. קשה כי שם אין לנו כל כך הרבה שיעגן אותנו מבקום בזמן שאנחנו מתירים דבר אחד ספציפי. מצד שני, הלא חשבתי שעם ג׳ קשה יהיה כי יש דברים רבים מדי שעשויים לסבך אותנו בעוד שאנחנו נוגעים בדבר ספציפי.






חירות, אתם אומרים? חג חירות?






ובכל זאת ברור לי שאני חיה על פי בחירתי ויש לי ברירות רבות משל המוני אנשים סביבי.


לא רק ״אני יודעת״, אלא ״ברור לי״.






מחקתי את הפוסט הקודם שהיה כאן כי הוא היה חשוף מדי בדבר שהוא אישי של מישהו אחר. 


אני צריכה לחשוב איך לחשוב בקול רם את מה שאני חושבת ועדיין להיות מסוגלת לשמור על פרטיות של אנשים ספציפיים, וזה מעניין שהסוגיה הזאת חוזרת, בעיקר בתוך הביצה הקטנה שאני חיה בה, אין המון אפשרויות בכל תת אקולוגיה של חברים וקל להצליב מידע. אדם ששולח לי תזכורת בכל לילה לכבות את האינטרנט וללכת לישון דיבר איתי אתמול על ״מישהי״. מאחת עד עשר, אני יודעת מי זו בתחילת השיחה תשע וחצי, ובהמשך השיחה 11. וזה ככה הרי. 






הרגשתי את עצמי נסחפת מתישהו בתקשורת הפיזית עם ג׳, מתרחקת על רפסודה אל ארץ לעולם-לא-עולם. הבחנתי בזה בזמן כדי לחזור ולהרגיש צת הגוף שלי, ונשארתי שם והייתי, כשהיינו. אני גאה בעצמי. ולזאת דרושה לי מודעות ולמודעות דרושה לי מדיטציה. ומעבר לכך דרוש לי מחדש המטבח שלי כדי שיהיה לי איפה לשיר כשאני מקצצת ירקות או שוטפת כלים.





(פחות כסעמק בהרבה)

4 מחשבות על “פצעים ונשיקות

  1. קיבלתי תשובה על שאלה שלא שאלתי (הפוסט הנעלם).
    בני אדם זה מסובך נורא, קשרים זה מסובך נורא. האנדרסטייטמנט של האביב. ועדיין, עדיף ביחד מאשר לחוד. ועדיף עם בחירה מאשר בלי. ובכלל טוב שהרבה פחות סססעמק. 

    אהבתי

    • הוא צונזר והושב ונמצא בסוף מרץ.
      קצת יותר קל להבין למה כסעמק ויש גם לא מעט תהיות שהן רלוונטיות באמת. 
      את החלק שלא מתאים לומר בלי אישור השארתי בחוץ.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s