רשומון באר שבע, או: בהרבה פחות מאלף מילים

ויותר מעשר תמונות.

א. זיתים

כמה מבקבוקי הזיתי בעת החלפת המים ה(נגיד ש) יומית.


אחרי שבוע ככה שהם שורים במים ומגירים אליהם את מררתם,


אמורים להתחיל לכבוש אותם במי מלח.


ב. עגילים

האילנות כל כך כבדים/כופף הפרי את הבדים:


שלל יריד תחילת השנה ויום אחד של פעלתנות אמנותית, מוצג על העץ החמודי שלי




ובפרוטרוט:

עגיל כפתורים עצום בגודלו בסגול מזעזע (5 שקלים)




עגיל עדין של טבעות תלויות על שרשרת חוליות (25 שקלים יחד עם אחיו הבא בתור)




עגיל כלבבי מיענו-תיל-מפותל עם סיומות נתלות (עוד 25 שקלים)




ושני עגילי הבורג שהכנתי בעצמי מחוטי מתכת וחרוזי נייר (בעיקר זמן)




כולם יחד על המתלה החדש שלהם, שעשוי מחצי גלויה (מהתערוכה בשנקר) מחורר:





יחד עם שמלה בכחול-סגול (מוטיב הסגול בחיי, אני אוהבת סגול כה) שעלתה אף היא חמישים ש"חים טובים וראויים,


יצא שהוצאות השבוע מתחלקות בערך שני שליש-שליש בין אוכל לשטויות, לטובת השטויות.


גם יצא שכמעט והתרוקן ארנקי, ונותרו בו אי אלו שלושים וחמישה עד ארבעים שקלים בזמן הנסיעה הביתה (פרט שישנה אחר כך).

ג. תמורות (פרמוטציות)

ואין טעם לכסות / כי בפתח נכנסות התמורות





גרב גבר ברג בגר רגב רבג. 


סה"כ 3! (לקרוא "שלוש עצרת"=6) תמורות (פרמוטציות) לסדר 3 אותיות ללא חזרות ועם חשיבות לסדר.

ד. הלו קיטי (או: המיקרוגל שלא אהב להיות לבד)

שלט שתלוי מעל איזור החימום לשימוש עצמי לסטודנטים. שימו לב לתמונות הקיצוניות. זה חתול שם בתמונה.


ד. אכלו אותי

מי מכיר את הצמח הזה?





ויודע אם הפירות (היפהפיים) שלו אכילים?






ו. אוכל של עצלנים

למי שהיה נדמה לו שכל יום אני אוכלת גורמה.


(אם כי הכוכבת של השבוע היא ללא ספק העגבניה)




ה. סוף באר שבע בבאסה במרכז

בדרך חזרה פטפטתי עם היושב לצדי (על ציוד ביתי שאנשים זורקים החוצה ואפשר לאסוף ולצייד בו בתים שלמים, על אתר אגורה, על כבישת זיתים ומאכלים נוספים)


וגם עניתי לטלפונים מזדמנים, האחרון מבטיח לקטה שאצור איתה קשר כשאתקרב לת"א. ובירידה מהאוטובוס הסתבר שאיכשהו הטלפון בכל זאת נפל מהכיס ועכשיו כבר לא עונה. השיחה מועברת לתא הקולי. (למי שיש לו את המספר שלי, יש לכם הזדמנות פז לחייג ולשמוע "הגעתם למענה הקולי של רותם צנצנת").

בבאסת מה (בלי טלפון- בלי הקטה, ועם מענה קולי "רותם צנצנת" לאדם שאמור להגיש איתי שעורי בית ואמור ליצור קשר טלפוני במהלך סוף השבוע) הגעתי למסיבה שבגינה באתי למרכז ביום חמישי דוקא, והיה רועש וסופר בינוני עד שהגיעה מישהי שמצאה חן בעיני עוד בכנס סקס אחר (נפגשנו בבאר שבע, היא גרה אז בחיפה. עכשיו היא גרה בתל אביב, ואני-בבאר שבע), ומאותו הרגע עברו עלי כשעה ומחצה (לפחות זה הרגיש ככה) של פיזוזים אינטנסיביים על רחבת הריקודים (טראש עכשווי סטייל "אז מה אם קנית לי, אז מה אם הבאת לי, אז מה אם נתת לי, אז מה" ו-"if you liked it then you should'a put a ring on it"), בסופם הצצתי בשעון וכאחרונת הסינדרלות תפסתי את שולי שמלתי, את שני התיקים שהבאתי מבאר שבע, ומיהרתי לאוטובוס האחרון, משילה אחרי דברי שלום מהירים לכל חביבי הנותרים מאחור.

באמצע הרחוב שלחתי יד גם לארנק בתיק ו… יוק.


אז חזרתי בריצה לחפש אותו באיזור התיקים (החשוך והרועש, כאמור) במסיבה, ומצאתי אותו… במקום אחר בתיק שלי.


אלא שעד אז כבר בוודאות פספסתי את האוטובוס האחרון הביתה. דמיינו לכם צנצנת לעת לילה, בודדב ומיוזעת, בשמלה (ההיא מהסעיפים הקודמים כמובן) מחמיאה ביותר, עמדת ליד עמוד התחנה ומחכה בחוסר תוחלת עוד כמה עשרות דקות כדי להיות בטוחה שהוא לא יעבור, אחרי הכל.

אחרי זה אמרתי לעצמי, לא נורא. שתי אפשרויות. קוי לילה או מונית הביתה, בואי נלך להוציא כסף.


הלכתי. הכספומט אינעל זכרוני הנאלח אמר: טעות הקוד הסודי, נא הקש שנית. אני לא יכולתי לבדוק בפלאפון אם הקוד בכלל רשום שם (טלפון שנעלם במערכה הראשונה) ולא לצלצל למרחוק ולשאול את בני הבית מה הקוד (טלפון שנעלם במערכה הראשונה) או אפילו להודיע שאאחר מאוד (טלפון שנעלם במערכה הראשונה).


אז צנצנת, בודדה ומיואשת וכעת גם מודעת עד כאב ל"שתי אופציות- קוי לילה או לדפוק בוכיה על הדלת של הקטה ולבקש שתלין אותי הלילה", השתרכתי במעלה תל-אביב ויעדי מסוף רידינג. הדבר שהציל את המצב מלהפוך לאיום ונורא באמת ובתמים היה העובדה שעוד היה לי סנדוויץ' שלם בתיק קריצה.

אוטובוס לילה אחד הלוך לשם ואוטובוס לילה אחד חזור הביתה,


ובשעה שתיים (פחות או יותר) הגעתי הביתה, מרוששת וחסרת טלפון אבל בבית.

עצבני.

ו. וביום שישי בבוקר


הלכתי לשעור הראשון (מתוך שניים) בסדנת התכשיטנות שהמכונף קנה לי במתנה ליום ההולדת


והיה כיף.

ז. מה שלומכם?

6 מחשבות על “רשומון באר שבע, או: בהרבה פחות מאלף מילים

  1. אמרתי לך כבר שהשיר הזה מזכיר לי אותך, "ובערוב היום בוודאי אמצא מקום אצל החברים שלי"? אז הנה.

    thumbs up מיוחד לכל הפוסטים האחרונים (כן אני אגיב גם במייל אבל רציתי להגיד את זה)

    אהבתי

    • נראה שאין לי כל כך זמן לעסוק בפוסטים שהם לא גבבה, כנראה שהבלוג יהפוך למתכונת שבועית פחות או יותר… אם כי אני מקווה שלא.

      אהבתי

  2. בפעם הבאה – מונית אלי הביתה. בהרכב המשפחתי החדש שלנו אני ערה מסביב לשעון אז אין חשש להעיר. מצד שני בהרכב המשפחתי החדש הבית בתפוסה מלאה, אבל לפחות הייתי יכולה לצייד אותך בכסף למונית ובמילות עידוד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s